חוקרים מארה"ב ביקשו לבחון באופן ישיר את ההנחה לפיה ההיפוקמפוס תומך בזיכרון האסוציאטיבי באמצעות אינטראקציה עם אזורים תפקודיים נפרדים במוח.

לצורך כך, גויסו 16 מבוגרים בריאים בני 21-40. לכל אחד בוצעה בדיקה אנטומית מפורטת באמצעות MRI במקביל לרישום של פעילות מוחית כאשר המתנדב נמצא בתוך מכשיר ה-MRI. דבר זה איפשר לחוקרים למפות באופן אינדיבידואלי את הרשת המוחית הייחודית לכל אחד מהנבדקים, ואת מיקומו המדויק של ההיפוקמפוס אצל כל אחד על מנת שהגירוי ימוקם נכון.

בהמשך עבר כל מתנדב מבחן זיכרון שהיווה בסיס להשוואה. לאחר מכן, כל משתתף קיבל גירוי מוחי בגלים אלקטרומגנטיים במשך 20 דקות ביום, למשך חמישה ימים רצופים. במשך זמן זה עברו הנבדקים בדיקות MRI נוספות.

לפחות יממה לאחר הגירוי האחרון, עברו הנבדקים מבחן זיכרון נוסף. לפחות שבוע לאחר מכן, קיבלו הנבדקים עוד סדרה של גירויי פלסבו באותה מתכונת.

לאחר סדרת הגירויים האמיתיים (אך לא הפלסבו) נמצא שהשתפרה היכולת של הנבדקים לזכור וללמוד. במקביל לשיפור שנצפה במבחני הזיכרון, בדיקות ה-MRI הראו שיפור בסינכרוניזציה של אזורי מוח שונים עם ההיפוקמפוס.

החוקרים מציינים, שלמחקר עשויות להיות השלכות לגבי אפשרויות הטיפול בחולים עם פגיעה מוחית או כאלו שזכרונם נפגם.

ממצאי המחקר פוקסמו בכתב העת Science.

ערכה: ד"ר שירי אלפרט