בעבר בוצעו מחקרים קליניים בהם השתמשו בתרופות כימותרפיות עטופות בננו-חלקיקים (Nanopraticles - NP). עם זאת, עד כה לא בוצע מחקר על עטיפה משותפת של דוקסורוביצין ואפוקסומיצין בננו-חלקיק מותאם לנשאות ביולוגית. על כן, במחקר זה החוקרים בדקו האם עטיפה של דוקסורוביצין ו/או אפוקסומיצין בננו-חלקיק מעצימה את ההשפעה נוגדת הסרטן של התכשיר ומונעת עמידות לתרופה ורעילות לתאים בריאים.
עוד בעניין דומה
במחקר החוקרים יצרו מעטפת של ננו-חלקיק מ-poly lactic-co-glycolic acidי(PLGA) אליו הכניסו תרופות כימותרפיות מסוג דוסורוביצין ו/או אפוקסומיצין. לצורך כך הם השתמשו בשיטת אמולסיה מרובה ואפיינו אותם לפי גודל חלקיק, יציבות, שטח פנים, מאפייני גודל, מבנה, יעילות עיטוף ושחרור in vitro. החוקרים עקבו אחר הצטברות התרופה בתאים, רמות תוך-תאיות של התרופה, מצב סטרס חמצוני, חיוניות של התאים, עמידות לטיפול, פעילות פרוטאוזום S20, ריכוז NF-κB-p65 בציטוזול ושיעור המוות התאי (אפופטוזיס) בתאי סרטן שד לעומת תאים בריאים.
תוצאות המחקר הדגימו כי הננו-חלקיקים שהחוקרים יצרו היו יציבים מבחינה תרמית והיו בעלי יעילות עיטוף ויציבות חלקיקית גבוהה. ניתוח תרמי, מבני ומולקולרי הדגים נוכחות של תרופות כימותרפיות בתוך החלקיקים, מה שמאשר הצלחה בהעמסת התרופה לתוך החלקיקים. ניתוח של שורות תאים הראו כי מתן דוקסורוביצין ואפוקסומיצין בתוך ננו-חלקיק היה בעל השפעה ציטוטוקסית מופחתת לשכבת תאים אחת מסוג HUVECי(Human Umbilical Vein Endothelial Cells) לעומת כימותרפיה ישירה. ממצא זה מאשר כי ננו-חלקיקים יכולים להוות נשאים מותאמים ביולוגית לתרופות. מדד האפופטוזיס במתן דוקסורוביצין ואפוקסומיצין ישירים עלה ב-50% במתן אותם תרופות עטופות בננו-חלקיקים, ממצא אופטימי ביחס ליעילות השראת אפופטוזיס בתאי סרטן שד.
מסקנת החוקרים הייתה כי עטיפה משותפת של דוקסורוביצין ואפוקוסמיצין בננו-חלקיקים יכולה להוות שיטת טיפול אפקטיבית להתגברות על עמידות תאים סרטניים לטיפול כימותרפי והפחתת פרופיל הרעילות של התרופות על רקמה בריאה. ממצאים אלו צריכים להיבדק במחקרים קליניים in vivo של סרטן שד.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
