ניתוחים בריאטריים מהווים אפשרות טיפולית יעילה ביותר להשמנת יתר, המובילים לירידה משמעותית במשקל, ולשיפור מטבוליזם הגלוקוז בגוף. בסקירה שיטתית אשר ממצאיה פורסמו בכתב העת 'The Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism', מטרת החוקרים הייתה לסכם את הראיות הקיימות בנוגע להשפעתם של שני הניתוחים הבריאטריים הנפוצים ביותר, מעקף קיבה Roux-en-Yי(RYGB), וניתוח שרוול (SG: sleeve gastrectomy), על מדדים דינמיים של תפקוד תאי ה-βי(BCF: β-cell function).
עוד בעניין דומה
החוקרים השתמשו ב-3 מסדי נתונים ביבליוגרפיים שונים על מנת לערוך חיפוש שיטתי של מחקרים אשר דיווחו על השפעותיהם של RYGB ו/או SG על ה-BCF. המחקרים שנכללו בדקו את ה-BCF על ידי עריכת הפרעה מטבולית דינמית (dynamic metabolic perturbation), שכללה גירוי בולוס תוך ורידי או פומי, טרום הניתוח ושנה אחת (± 3 חודשים) אחריו.
באנליזה הסופית נכללו 27 מחקרים שונים (6 מחקרים מבוקרי אקראיות ו-21 מחקרים תצפיתיים), אשר כללו 1,856 מבוגרים עם השמנת יתר. 25 מחקרים ו-9 מחקרים דיווחו על ההשפעות של RYGB ו-SG על BCF, בהתאמה (7 מחקרים השוו בין שתי הגישות). 7 מחקרים דיווחו על תוצאות בהתחשב במצב הסוכרת טרום הניתוח. משום שנמצא שוני בין נהלי הבדיקות ובין מדדי ה-BCF בין דיווחי המחקרים השונים, לא נמצאה אפשרות טובה לעריכת מטא-אנליזה, והנתונים סוכמו באופן איכותני.
מרבית המחקרים הצביעו על עלייה ב-BCF וב-disposition index בעקבות שתי הגישות הניתוחיות, במיוחד כאשר נעשה גירוי פומי. העלייה הייתה בולטת יותר בקרב חולי סוכרת לעומת מטופלים שאינם חולי סוכרת. בנוסף, נמצאו אינדיקציות מוגבלות להשפעות גדולות יותר בעקבות ניתוחי RYGB ו-SG.
החוקרים מציינים כי איכות המחקרים הכלולים הייתה משביעת רצון באופן כללי. ההטרוגניות הרבה של פרוטוקולי הבדיקה ומדדי התוצא מדגישה את הצורך בהרמוניזציה של בדיקות לתפקוד תאי ה-β במחקרים עתידיים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
