השגת תגובה וירולוגית מתמדת (SVR – sustained virological response) היא אמת המידה להצלחת הטיפול בקרב הסובלים מזיהום כרוני בנגיף HCV. מטרת הטיפול היא האטת התקדמות המחלה בכבד והאטת התפתחותם של סיבוכים מסכני חיים כגון אי-ספיקת כבד, דמם עקב דליות וסרטן הכבד (HCC – hepatocellular carcinoma). כיום נראה כי בקרב מטופלים שאצלם מושגת SVR, השגתן של מטרות אלו אפשרית, הן בקרב חולים ללא שחמת והן בקרב חולים הסובלים משחמת.
עוד בעניין דומה
עם זאת, הסיכויים להשיג SVR בקרב חולים הסובלים משחמת הוא נמוך, ושחמת היא גורם מהותי בכישלון הטיפול ב-peginterferon וב-ribavirin. לכן מחקר פרוספקטיבי שהדגים כי בקרב תת קבוצה של מטופלים שלא הגיבו לטיפול ב-interferon, טיפול אחזקה ב-interferon במשך שנתיים היה קשור לירידה ברמות טראנסאמינסות ובשיפור היסטולוגי, עורר תקווה רבה לגבי הטיפול במטופלים אלו. שני מחקרים רטרוספקטיביים שהדגימו ירידה בשיעור התפתחות HCC בעת טיפול ב-interferon, הובילו לעריכת מחקר פרוספקטיבי גדול ומבוקר אקראית, שנועד לבחון את השפעתו של טיפול אחזקה ממושך ב-peginterferon.
מחקר HALT-C כלל 1,048 מטופלים שסבלו מ-bridging fibrosis או משחמת, לאחר כישלון טיפול ב-peginterferon או ב-ribavirin. המטופלים חולקו אקראית לשתי קבוצות. קבוצה אחת טופלה במינון נמוך של peginterferon במשך 3.5 שנים, והקבוצה השנייה לא קיבלה כל טיפול. הטיפול לא נמצא יעיל בהורדת שיעור התמותה, אי-ספיקת הכבד או התפתחות HCC.
ניתוח נתונים מורחב של מחקר HALT-C מצא כי טיפול אחזקה ב-peginterferon במשך 3.5 שנים (כפי שניתן במחקר המקורי) הוביל לירידה בשיעור ההיארעות של HCC רק בקרב חולים שאובחנו כסובלים משחמת על פי ביופסיה שבוצעה בתחילת המחקר. לדוגמה, ההיארעות המצטברת של HCC בקרב חולי שחמת לאחר 7 שנים הייתה 7.8% בקבוצה שטופלה בטיפול אחזקה ו-24.2% בקבוצת הביקורת. בקרב חולים ללא שחמת לא נמצאה ירידה בהיארעות HCC כתוצאה מהטיפול.
ניתוח נוסף של הנתונים שמטרתו הייתה לנסות ולהסביר את התוצאה המפתיעה, הראה כי הטיפול היה יעיל יותר במניעת HCC בקרב מטופלים שהתמידו בו במשך שנתיים או יותר, וכן בקרב מטופלים שנראתה אצלם ירידה של שתי נקודות לפחות בדירוג HAI – histological activity index בביופסיה חוזרת.
החוקרים סיכמו כי הרחבה זו של מחקר HALT-C מעידה על יעילות מסוימת של טיפול האחזקה במניעת HCC, אולם מכיוון שמדובר ביעילות נמוכה ולאור פרופיל תופעות הלוואי של peginterferon והיעדר יעילות הטיפול מבחינת מניעת תמותה, ההשלכות הקליניות של תוצאה זו אינן ברורות, ויש ספק לגבי התועלת שבטיפול אחזקה ב-peginterferon.
כותב הסקירה סבור כי תוצאות אלו מוסיפות לאי-הוודאות הכללית לגבי התועלת שבטיפול אחזקה ב-peginterferon. לדבריו 3 מחקרים מבוקרים אקראית מצאו כי טיפול זה אינו מוריד את שיעור ההיארעות של HCC, אם כי שניים מהמחקרים הראו יעילות מסוימת במניעת היווצרות דליות בוושט או דימום מדליות.
הסוקר מעלה את האפשרות כי התוצאה לגבי יעילות התרופה במניעת HCC בקרב חולים שנמצאה אצלם שחמת בלבד היא מקרית, ונובעת, למשל, מטעות דגימה (עקב אבחנה מוטעית של שחמת בביופסיה, אשר מתרחשת לדבריו ב-30% מהמקרים). תמיכה לטענה זו הוא מוצא בכך שהטיפול לא הועיל למטופלים שאינם סובלים משחמת, ובכך שבמחקר המקורי שיעור התמותה היה גדול יותר בקבוצת המטופלים לעומת קבוצת הביקורת. לעומת זאת, היעילות המוגברת בקרב מטופלים שטופלו במשך שנתיים ומעלה ובקרב מטופלים שנראתה אצלם ירידה בדירוג HAI תומכות בהשערה כי מדובר בהשפעהשל הטיפול ולא בתוצאה מקרית.
הסוקר מסכם כי עדיין חסר מידע לגבי טיפול האחזקה ב-peginterferon, ועדיין לא ברור באילו תתי-קבוצות של חולים הטיפול יעיל, אם בכלל.
ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
