דעות

חשיבות הבדיקה הרפואית והרכבה בקרב ספורטאים טרם תחילת עונת הפעילות

רבות דובר על הצורך לבצע בדיקות תקופתיות לעוסקים בפעילות גופנית מאומצת בכלל ולספורטאים תחרותיים בפרט. מחד גיסא, מתקשר העיסוק בספורט לבריאות לשמה ועשוי לעיתים קרובות לתרום לשיפור מהותי באותו תחום, אולם מאידך גיסא, עלולה פעילות ספורטיבית לגרום ללא מעט נזקי גוף ובעיקר כאשר היא מתבצעת על ידי אנשים שסובלים, ביודעין או שלא ביודעין, ממחלות רקע שיש בהן כדי לסכן חיי אדם. במדינת ישראל הוחלט להחיל את התקנות הרפואיות של חוק הספורט כבר בשנת 1997 ועל פיהן "אגודת ספורט, מכון ספורט, ארגון ספורט והתאחדות או איגוד לא ישתפו ספורטאים בתחרויות ספורט המאורגנות בידם או מטעמם, אלא אם כן נבדקו הספורטאים בדיקות רפואיות ונמצאו כשירים" [1]. המבדק על פי אותן תקנות כולל כיום מילוי שאלון רפואי–ספורטיבי, בדיקה גופנית, בדיקת אק"ג במנוחה והחל מגיל 17 שנים, גם בדיקת אק"ג במאמץ. הבדיקות מבוצעות בתחנות לרפואת ספורט אשר קיבלו הרשאה לכך מטעם משרד הבריאות ובהן מועסק רופא שהוכשר למטרה זו.

בעת האחרונה, התעוררה מחלוקת בקרב רופאים מומחים אודות חיוניותה של בדיקת האק"ג במאמץ (ארגומטריה) לספורטאים בגיל צעיר שלא אובחנה אצלם בעיה בלב שיש בה כדי לסכן את חייהם. נושא נוסף שעלה, הוא הרכב הבדיקה התקופתית והתאמתה לענף הספורט בו מבקש המועמד לעסוק, בהתאם לדרגת העצימות שלו. שימת דגש על ביצוע מבדקים רפואיים–ספורטיביים מאפשרת לרופא להקפיד על אמות מידה מקצועיות, ולספורטאי לבחור לעצמו פעילות גופנית שאין בה כדי לגרום לו נזקים בלתי הפיכים. הסכנה המשמעותית ביותר בפעילות ספורט היא מוות פתאומי בשעת מאמץ. על כן, הערכה מדוקדקת של מצב הבריאות של הספורטאי טרם תחילת עונת התחרויות אמורה לצמצם עד למינימום אותו סיכון, כמו גם הסיכוי להיווצרות נזקי גוף אחרים שאינם בהכרח מסכני חיים. במאמר זה, נסקרת חוות דעתם של אנשי מקצוע אודות בדיקות האק"ג במנוחה ובמאמץ, אשר מבוצעות כיום על ידי רופאי הספורט בישראל כחלק בלתי נפרד מן הבדיקה הרפואית לספורטאי.

בדיקת האק"ג במנוחה לספורטאי
קיימות מספר דרכים כדי להעריך את הסיכון של ספורטאי למוות פתאומי בשעת מאמץ, בהן לקיחת אנמנזה, ביצוע בדיקה גופנית ובצידה בדיקות עזר. לפי Sarkozy וחב' [2], הסתמכות על אנמנזה משפחתית של מוות פתאומי בגיל צעיר ללא ביצוע בדיקות נוספות, אינה מאפשרת לנבא תרחיש דומה עבור הספורטאי המעורב. לפי Maron וחב' [3] ועל פי נייר עמדה של ארגון הלב האמריקאי בנושא הערכת ספורטאים, לקיחת אנמנזה וביצוע בדיקה רפואית בלבד, עשויים לסייע באיתור פחות מ–10% מהספורטאים הנמצאים בסיכון, בעוד שלפי Sofi וחב' [4] הם יאפשרו לאתר 3.7% בלבד.
Maron וחב' [5] גילו אדם חולני אחד בקרב 115 ספורטאים שעברו בדיקה רפואית, אשר כללה אך ורק לקיחת אנמנזה וביצוע בדיקה רפואית. נתונים אלו עולים בקנה אחד עם מחקרים אשר פורסמו בעבר, אשר על פיהם, ערכן של האנמנזה הרפואית והבדיקה הגופנית בלבד בקביעת הכשירות לעסוק בספורט, מועט יחסית [2, 9-6]. Corrado וחב' [10] פירסמו בשנת 2006 מימצאי מעקב שנמשך 26 שנים, לאחר אירועי מוות פתאומי בשעת מאמץ בקרב צעירים באיטליה. במהלך המעקב, הושווה מספר הנפטרים בתקופה שקדמה להחלת חובת הבדיקה הרפואית–ספורטיבית, לזו שלאחריה. לפרוטוקול הבדיקה הוחלט להוסיף גם אק"ג במנוחה, מה שסייע להקטין ב–89% את שיעור הפטירות בקרב ספורטאים.
Baggish וחב' [11] ערכו מחקר שהוכללו בו 510 אתלטים בקולג'. הם השוו את שיעור הגילוי של מחלות לב מסכנות חיים על ידי נטילת אנמנזה ובדיקה רפואית בלבד, לשיעור הגילוי של אותן מחלות כאשר מצורפת אליהן גם בדיקת אק"ג. בקבוצה האחת נפסלו חמישה ספורטאים מלעסוק בפעילות גופנית, בעוד שבקבוצה השנייה נפסלו 11. כדי לאמת קיום מימצא חולני בלב, נעשתה גם בדיקת אקוקרדיוגרם אשר מהווה עדיין את "מדד הזהב" ככלי לאבחון קרדיומיופתיה היפרטרופית [11,6], שהיא הסיבה היותר שכיחה למוות פתאומי בשעת מאמץ. מסתבר לפיכך, כי ביצוע בדיקת האק"ג הגדיל באורח משמעותי מאוד את האפשרות לגלות אותם מימצאים מסכני חיים בקרב ספורטאים בארה"ב [10]. Borjesson וחב' [12] יצאו בסקירתם חוצץ כנגד השמטת בדיקת האק"ג במנוחה מן הבדיקה הרפואית בקרב ספורטאים. לדברי אותם מחברים, ערכה של בדיקת הלב ללא אק"ג בצידה, עולה אך במעט על הימנעות מוחלטת מביצוע בדיקות רפואיות לספורטאי. איגוד הקרדיולוגים האמריקאי, אשר אינו תומך בבדיקת אק"ג במנוחה לכלל הספורטאים התחרותיים, מסתמך בעיקרון על סיבות כלכליות גרידא [3].

מסתבר לפיכך, כי ביצוע בדיקת האק"ג הגדיל באורח משמעותי מאוד את האפשרות לגלות אותם מימצאים מסכני חיים בקרב ספורטאים בארה"ב

על פי מאמריהם של Wheeler וחב' [13] ושל Asif וחב' [14], נמצא כי מן ההיבט הכלכלי, עלות בדיקת האק"ג במנוחה לכל ספורטאי איננה גבוהה ולפיכך כדאית - לנוכח הצלת חיי העוסקים בספורט שעברו בדיקה זו והחיסכון בעלות למערכת הבריאות. בדומה, Giada וחב' [15] טוענים, כי בדיקת אק"ג ב–12 ערוצים מסייעת לאפיין את הסיכון להפרעות בקצב הלב בקרב אוכלוסיית הספורטאים. אולם לטענתם, טרם ניתנה תשובה לשאלה האם יש ביכולתה של פעילות ספורט לגרום להפרעות קצב ממקור חדרי בלב בריא לכאורה.
Rao וחב' [16], שסקרו חוות דעת של מומחים בתחום מניעת מקרי מוות פתאומי אצל ספורטאים, הסיקו כי בדיקת אק"ג מגדילה את האפשרות לזהות ספורטאים בסיכון קרדיווסקולרי גבוה. אולם לדבריהם, הטמעת הבדיקה בארה"ב מוגבלת, בגין המשאבים הקיימים ובעיית פענוח מדוקדק של התרשים על ידי הרופאים. Marijon וחב' [8], אשר סקרו פטירות פתאומיות של אנשים שעסקו בספורט מתוך האוכלוסייה הכללית, מצאו כי שיעורם הגיע ל–4.6 מתוך מיליון איש בשנה, כאשר בקרב הגברים עמד אותו שיעור על 9.2 ואצל ספורטאים תחרותיים, על 9.8 אנשים מתוך מיליון בשנה.
Piker וחב' [6] מצאו, כי שכיחות קרדיומיופתיה היפרטרופית עומדת על כ–0.2% מן הספורטאים, בעוד שלפי Corrado וחב' [17], קיום מימצא בלב שיש בו כדי לסכן חיי הספורטאי נמצא בקרב 0.7%-0.2% מהם. הוספת אק"ג במנוחה לפרוטוקול הבדיקה התקופתית באיטליה, הקטינה ב–89% את שיעורי התמותה בקרב ספורטאים - מ–3.6 פטירות ל–100,000 שנות חיי אדם, ל–0.4 פטירות ל–100,000 שנות אדם [11]. לפי Steinvil וחב' [9], אשר הסתמכו על הנעשה במדינת ישראל, עמד שיעור התמותה בקרב ספורטאים על 8.4 נפטרים ל–100,000 שנות חיי אדם בשנתיים שקדמו להחלת הבדיקות על פי תקנות חוק הספורט (בשנת 1997), בעוד שלאחר מועד זה ירד שיעור התמותה ל–1.1 נפטרים ל–100,000 שנות חיי אדם. על פי עמדתו של Shephardנ[18] כפי שפורסמה בשנת 2011, קיים ספק האם יש צורך לבצע בדיקת אק"ג במנוחה ולא משיקול רפואי גרידא, אלא בהסתמך בעיקר על עלות הבדיקה ועל שיעור המימצאים החיוביים הכוזבים (False positive). הקפדה על כללי הפענוח הנכונים של תרשים האק"ג כפי שהותוו במאמרם של Corrado וחב' [19], עשויה לצמצם עד למינימום את שיעור המימצאים החיוביים הכוזבים. לדעה זו שותפים גם Hill וחב' [20] במאמרם, אשר עסק בבדיקות לילדים ולבני נוער. שימוש בתוכנה לפענוח התרשים כפי שמובנית כיום בחלק נכבד ממכשירי האק"ג, אמור להפחית עוד יותר את הטעויות בקריאתו, בעיקר בבדיקות של ילדים שבהן נדרשת מיומנות נוספת [21,20]. לסיכום פרק זה, נציין כי הנחיות הוועד האולימפי הבינלאומי [22], כמו גם אלו של איגוד הקרדיולוגים האירופאי [23], כוללות ביצוע בדיקת אק"ג במנוחה כחלק מהערכת כשירותו של הספורטאי להתחרות.

 הקפדה על כללי הפענוח הנכונים של תרשים האק"ג כפי שהותוו במאמרם של Corrado וחב' [19], עשויה לצמצם עד למינימום את שיעור המימצאים החיוביים הכוזבים. לדעה זו שותפים גם Hill וחב' [20] במאמרם, אשר עסק בבדיקות לילדים ולבני נוער

בדיקת האק"ג במאמץ לספורטאי
בדיקה במאמץ (ארגומטריה) מומלצת לביצוע בקרב ספורטאים מקצוענים [6], ונחשבת טובה וזולה ביותר עבור אותם ספורטאים שאותרו אצלם תופעות מסכנות חיים [17]. מילוי קפדני של שאלון רפואי–ספורטיבי תוך הסתמכות על תשובות הנבדק, אמור להוביל את הרופא לקבלת החלטה אודות ביצוע של בדיקה במאמץ או בדיקת אקוקרדיוגרם, בהתאם לצורך [6].
מומלץ וראוי לספורטאים אשר איבדו הכרה, חשו בכאבים בבית החזה, בפעימות לב מואצות או בקוצר נשימה או סבלו מהופעת עייפות מוקדמת בשעת מאמץ, וכן ספורטאים שדיווחו בשאלון על קרובי משפחה שנפטרו בגיל צעיר יחסית, לעבור בדיקה במאמץ [2]. ספורטאי שבבדיקת אק"ג במנוחה מאותר עם מימצא החשוד כחולני - ב–50%-40% מן העוסקים בספורט לפי Corrado וחב' [23] - מקבל המלצה לעבור בדיקה במאמץ.
לפי הנחיות הוועד האולימפי הבינלאומי [22], יש מקום לבצע בדיקה ארגומטרית ובדיקת אקוקרדיוגרם בקרב ספורטאים בסיכון גבוה להיפגעות או באלו שגילם עולה על 35 שנים. מן ההיבט של הלב גרידא, אמורה הבדיקה הארגומטרית לסייע באיתור הפרעות בקצב הלב שמופיעות בשעת מאמץ או מיד לאחריו, איסכמיה בשריר הלב ועלייה או ירידה משמעותיות בלחץ הדם. ברפואת הספורט, ננקטת אותה בדיקה גם לצורך הערכת הכושר הגופני, לזיהוי מצבי חולשה ותשישות, קוצר נשימה במאמץ, כאבים בשלד ובשרירים ועוד. בחודש ינואר 2013 פירסמה קבוצה של מומחים תחת הכותרת Seattle Criteria, הנחיות ברורות בנושא האק"ג בקרב ספורטאים, משמע - מה ייחשב כתרשים תקין באוכלוסיה ייחודית זו, ולהבדיל - אילו מימצאים יחייבו לבצע בירור נוסף. הקפדה על אותן הנחיות מאפשרת לזהות בעיות בלב שמסכנות חיים אצל הספורטאי מחד גיסא, ומצמצמות את מספר ההפניות לבירור נוסף עקב מימצאים טבים, מאידך גיסא [23].
Sofi וחב' [4] סקרו סדרת בדיקות שנערכו בקרב 30,065 ספורטאים תחרותיים באיטליה. על סמך האנמנזה בלבד, נפסלו פחות מ–0.5% מן הנבדקים מלעסוק בפעילות ספורט, בעוד שעל בסיס הבדיקה הגופנית, נפסלו כ–3% מהם. בקרב 1,812 מהם (כ–6%) נתגלתה בעיה כבר בתרשים האק"ג במנוחה, בעוד שבקרב 1,459 מהם (4.9%) היא נצפתה בבדיקה במאמץ. מבין האחרונים, הודגם בקרב 1,227 ספורטאים תרשים אק"ג תקין במנוחה, כאשר ההפרעה בו נתגלתה רק במבדק המאמץ. בסך הכול, נפסלו 159 מקרב הספורטאים שנבדקו מלעסוק בפעילות ספורט כאשר 126 מביניהם (79%) לא היו נפסלים אלמלא עברו את המבדק במאמץ.
כמחצית מאוכלוסיית הספורטאים שנפסלו בגלל בעיה בלב שאותרה באותם מבדקים הייתה צעירה מגיל 30 שנה. במאמרם של Corrado וחב' [17] שפורסם בשנת 2011, נקבע כי לבדיקת האק"ג במאמץ שנעשית טרם מתן היתר להשתתף בתחרויות ספורט, ערך רב מחד גיסא ועלות נמוכה מאידך גיסא, ומכאן הכדאיות לבצע אותה. לעומת זאת, Farahani וחב' [24] בדקו קבוצה של 63 מתאבקים איראנים ותיקים בין הגילים 78-37 שנים. הם קבעו, כי ביצוע מבדק במאמץ מומלץ רק כאשר קיימים תסמינים בלב כמו תחושת אי נוחות בבית החזה או אם קיים גורם סיכון בעורקים הכליליים.
בסקירה שערכו Corrado וחב' במשך 20 שנה, נמצא כי הסיבה השכיחה ביותר לפטירה פתאומית בקרב ספורטאים באיטליה הייתה Arrhythmogenic right ventricular cardiomyopathyנ[25]. מבדק האק"ג במאמץ אמור להדגים אותן הפרעות קצב ושינויים חולניים אחרים [27]. באיטליה שולב בפרוטוקול גם מבחן המדרגה (Step test), אשר נועד אף הוא לגילוי הפרעות בקצב הלב בשעת מאמץ או במהלך ההתאוששות שלאחריו [26,17].
Strauss בספרו משנת 1984 [28], ובדומה לו Corrado וחב' שנים רבות לאחר מכן [24,19], טענו כי היפרתרמיה במאמץ והיפוקלמיה עלולות לגרום להפרעות ממקור חדרי בקצב הלב. ההשפעה לטענתם זהה להפרשת יתר של קטכולמינים, בעטיה של עלייה בפעילות מערכת העצבים הסימפתטית [29], והתוצאות בשני המקרים עלולות להיות קטלניות בקרב אותם ספורטאים הנמצאים בסיכון מוגבר מלכתחילה. מבדק האק"ג במאמץ אמור לגלות תופעות אלו.

באיטליה שולב בפרוטוקול גם מבחן המדרגה (Step test), אשר נועד אף הוא לגילוי הפרעות בקצב הלב בשעת מאמץ או במהלך ההתאוששות שלאחריו

מאיזה גיל מומלץ לעבור מבדק רפואי–ספורטיבי?

בנוסף לשאלה האם אכן נדרש לבצע מבחן במאמץ במסגרת הבדיקה הרפואית–ספורטיבית, צצה ועולה לדיון סוגיה נוספת: מאיזה גיל מומלץ לעבור בדיקה זו. Ljungqvist וחב' [22], אשר פירסמו את עמדת הוועד האולימפי הבינלאומי, טענו כי יש לבצע מבחן מאמץ לכל ספורטאי מגיל 35 שנים ומעלה. עמדה דומה הביעו Corrado וחב' [17]. עם זאת, מתרחשים מקרי מוות פתאומי בשעת מאמץ גם בקרב ילדים ובני נוער. בסקירת 1,866 פטירות של ספורטאים שערכו Maron וחב' [30], היה צעיר הנפטרים בן שמונה שנים בלבד. כ–65% ממקרי המוות אירעו דווקא בקרב צעירים בני 17 שנים ומטה; גיל הפטירה הממוצע היה 15 שנים בענף ההתעמלות, 16 שנים בענפי הכדורגל וכדור הבסיס ו–17 שנים בענפי הכדורסל, האתלטיקה הקלה, השחייה והפוטבול האמריקאי.
לפי Steinvil וחב' [9], 20% מהפטירות בשעת מאמץ אשר הובאו לידיעת הציבור בעיתונות, אירעו בגיל 16 שנים ומטה. לעומת זאת, Marijon וחב' [8], שסקרו 820 פטירות בצרפת בקרב העוסקים בספורט שאינו תחרותי, דיווחו על מספר קטן מאוד של ילדים מתחת לגיל 15 שנים. לנוכח הנתונים הללו, ניתן לקבוע שבדיקת ספורטאים טרם תחילת ההשתתפות בפעילות גופנית, צריכה להתבצע כבר בגיל צעיר של 12 שנים לפחות ולכלול שאלון, בדיקה גופנית ובדיקת אק"ג במנוחה [17]. קיימים חילוקי דעות באשר ליעילות בדיקת המאמץ בגיל ההתבגרות, אולם לאור יתרונותיה, מומלץ לשקול לבצע אותה בקרב ספורטאים שעוסקים בענפים אשר דורשים מאמץ בעצימות גבוהה, כבר בגיל צעיר, אך בהתאם לשיקול דעתו של רופא הספורט ועל סמך גורמי הסיכון של הלב שקיימים אצל הנבדק.

בדיקות רפואיות לספורטאים במדינות שונות באירופה
במדינות רבות באירופה מתבצעת בדיקה לספורטאים לפני תחילת עונת התחרויות, על סמך נתונים שפורסמו במאמרם של Corrado וחב' משנת 2011 (בטבלה 4 במאמרם) [17]. סקירת האנמנזה הרפואית של הספורטאי, בדיקת רופא ובדיקת אק"ג במנוחה, נדרשות על ידי ארגונים ממלכתיים בלוקסמבורג, נורבגיה, גרמניה, פולין, צרפת, סקוטלנד, אנגליה, בלגיה והולנד. לעומת זאת, הבדיקות נחשבות כהמלצה בלבד בשבדיה, יוון וספרד, ולהמלצה דומה מצטרף האיגוד הצרפתי לקרדיולוגיה.

קיימים חילוקי דעות באשר ליעילות בדיקת המאמץ בגיל ההתבגרות, אולם לאור יתרונותיה, מומלץ לשקול לבצע אותה בקרב ספורטאים שעוסקים בענפים אשר דורשים מאמץ בעצימות גבוהה, כבר בגיל צעיר, אך בהתאם לשיקול דעתו של רופא הספורט ועל סמך גורמי הסיכון של הלב שקיימים אצל הנבדק

בדיקת אק"ג במאמץ נדרשת בגרמניה ובצרפת. בדיקת אקוקרדיוגרם נדרשת בנורבגיה ובצרפת ובנוסף להן, גם בהולנד, אך עבור כדורגלנים מקצוענים בלבד. על פי הטבלה שצוינה לעיל, בקרב אותם גורמים ממלכתיים נכללים לדוגמה הוועדה הרפואית של התאחדות הכדורגל בנורבגיה, איגוד הטניס (על דשא) וההתאחדות לכדורגל באנגליה. אוכלוסיית הספורטאים הנדרשים לעבור אותם מבדקים איננה בהכרח הומוגנית וכוללת לדוגמה אך ורק ספורטאי צמרת בשבדיה ובגרמניה, כדורגלנים מקצוענים בנורבגיה ורוכבי אופניים ואופנועים בבלגיה. מטבלה זו ניתן ללמוד, כי ביצוע בדיקות סקר לספורטאים במדינות שונות באירופה מקובל ביותר, כאשר בחלק מאותן מדינות אף מתבצעות בדיקות מקיפות יותר מאשר בישראל.

לסיכום
העיסוק בספורט למטרות תחרות, למרות יתרונותיו הידועים לכל, טומן בחובו סיכונים מסוימים, החל מפציעות קשות וממושכות ועד לאותם אירועים נדירים של מוות פתאומי בשעת מאמץ. רפואת הספורט נועדה לאפשר לזהות ביתר קלות מימצאים ומחלות לב שיש בהם כדי לסכן חיים. באופן כזה, ניתן להפחית את הסיכון להתרחשותם, על ידי מילוי שאלון רלוונטי, בדיקה גופנית מקפת ובדיקת אק"ג במנוחה.
על פי דעתם של רופאי הספורט ועל סמך הכתוב בתקנות הרפואיות של חוק הספורט [1], הוספת בדיקת אק"ג במאמץ שעלותה במדינת ישראל נמוכה יחסית, החל מגיל מסוים, יכולה לתרום את חלקה על מנת לצמצם עד למינימום את הסיכון למוות פתאומי על מגרש הספורט. נותר למעשה רק לקבוע באילו ענפים תתבצע בדיקה במאמץ ובאילו לא, על סמך העומס הנדרש בכל אחד מהם.

כותבים נוספים:


גל דובנוב–רז, מירפאת ספורט, תזונה ואורח חיים בריא, בית החולים אדמונד ולילי ספרא לילדים, מרכז רפואי שיבא, תל השומר; הוועדה המייעצת למשרד הבריאות בעניין חוק הספורט

רון גולן, מאוחדת ספורט, קופת חולים מאוחדת, רמת גן

עצמון צור, מחלקת השיקום, בית החולים לגליל המערבי, נהרייה; הוועדה המייעצת למשרד הבריאות בעניין הפעלת תחנות לרפואת ספורט

מקורות:

The Sport's Law, The Israeli Ministery of Education and Culture 1988.
Sarkozy A, Sorgente A, Boussy T & al, The value of a family history of sudden death in patients with diagnostic type I Brugada ECG pattern. Eur Heart J, 2011; 32:2153-60.
Maron BJ, Thompson PD, Ackerman MJ & al, Recommendations and considerations related to preparticipation screening for cardiovascular abnormalities in competitive athletes: 2007 update:a scientific statement from the American Heart Association Council on Nutrition, Physical Activity, and Metabolism: endorsed by the American College of Cardiology Foundation. Circulation, 2007; 115:1643-55.
Sofi F, Capalbo A, Pucci N & al, Cardiovascular evaluation, including resting and exercise electrocardiography, before participation in competitive sports: cross sectional study. BMJ, 2008; 337(7661):88-92
Maron BJ, Shirani J, Poliac LC & al, Sudden death in young competitive athletes. Clinical, demographic and pathological profiles. JAMA, 1996; 276:199-204.
Peaker BL & Jones R, Preparticipation physical evaluation: a review of recent guideline updates. Current Orhopaedic Practice, 2008; 19(5):548-55.
Pelliccia A & Maron BJ, Preparticipation cardiovascular evaluation of the competitive athlete: perspectives from the 30-year Italian experience. Am J Cardiol, 1995; 75:827-29.
Marijon E, Tafflet M, Celermajer DS & al, Sports-related death in the general population. Circulation, 2011; 124:672-81.
Steinvil A, Chundadze T, Zeltser D & al. Mandatory electrocardiographic screening of athletes to reduce their risk for sudden death. J Am Coll Car, 2011; 57(11)1291-96.
Corrado D, Basso C, Pavei A & al, Trends in sudden cardiovascular death in young competitive athletes after implementation of a pre-participation screening program. JAMA, 2006; 296:1593-601.
Baggish AL, Hutter AM Jr, Wang F & al, Cardiovascular screening in college athletes with and without electrocardiography: A cross-sectional study. Ann Intern Med, 2010; 152(5):269- 75.
Borjesson M & Dellborg M, Is there evidence for mandating electrocardiogram as part of the pre-participation examination? Clin J Sport Med, 2011; 21(1): 13-7.
Wheeler MT, Heidenreich PA, Froelicher VF & al, Cost effectiveness of preparticipation screening for prevention of sudden cardiac death in young athletes. Ann Intern Med, 2010; 152(5):276-86.
Asif IM & Drezner JA, Sudden cardiac death and preparticipation screening: thr debate continues-in support of electrocardiogram-inclusive preparticipation screening. Prog Cardiovasc Dis, 2012; 54(5):445-50.
Giada F, Conte R, Pescatore V & al, Sports and arrhythmias. Minerva Med, 2011; 102:239-47.
Rao AL, Standaert CJ, Drezner JA & Herring S, Expert opinion and controversies in musculoskeletal and sports medicine: preventing sudden cardiac death in young athletes. Arch Phys Med Rehabil, 2010; 91 :958-62.
Corrado D, Schmied C, Basso C & al, Risk of sports: do we need a pre-participation screening for competitive and leisure athletes? European Heart Journal, 2011; 32(8):934-44.
Shephard RJ, Is electrocardiogram screening of North American athletes now warranted? Clin Sport Med, 2011; 21 (3): 189-91.
Corrado D, Pelliccia A, Heidbuchel H & al, Recommendations for interpretation of 12-lead electrocardiogram in the athlete. Eur Heart J, 2010; 31:243-59.
Hill AC, Miyake CY, Grady S & al, Accuracy of interpretation of pre-participation screening electrocardiograms. J Pediatr, 2011;159:783-8.
Snyder CS, Fenrich AL, Friedman RA & al, The emergency department versus the computer: which is the better electrocardiographer? Pediatr Cardiol, 2003;24:364-8.
Ljungqvist A, Jenoure P, Engebretsen L & al, The International Olympic Committee (IOC) consensus statement on periodic health evaluation of elite athletes, March 2009. Clin J Sports Med, 2009; 19:347-65.
Drezner JA, Ackerman MJ, Anderson J & al, Electrocardiographic interpretetion in athletes: the "Seattle Criteria". 
Br J Sports Med, 
2013; 47:122-4.
Farahani AV, Asheri H, Alipour S & al, Pre-participation cardiovascular screening of elderly wrestlers. Asian J Sports Med, 2010; 1:29-34.
Corrado D, Basso C, Schiavon M, et al, Screening for hypertrophic cardiomyopathy in young athlethes. N England J Med 1998; 339:364-9
Corrado D, Pelliccia A, Bjørnstad HH & al, Cardiovascular pre-participation screening of young competitive athletes for prevention of sudden death: proposal for a common European protocol. Consensus Statement of the Study Group of Sport Cardiology of the Working Group of Cardiac Rehabilitation and Exercise Physiology and the Working Group of Myocardial and Pericardial Diseases of the European Society of Cardiology. Eur Heart J, 2005; 26:516-24.
Pigozzi F, SpataroA, Fagnani F & Maffulli N, Preparticipation screening for the detection of cardiovascular abnormalities that may cause sudden death in competitive athletes. Br J Sports Med, 2003; 37:4-5.
Strauss RH (Ed.). Sports Medicine. W.B Saunders Company, Philadelphia, PA, USA; 1984.
Thompson PD, Franklin BA, Balady GJ & al, Exercise and acute cardiovascular events: placing the risks into perspective: a scientific statement from the American Heart Association on nutrition, physical activity and metabolism and the council on clinical cardiology. Circulation, 2007; 115:2358-68.
Maron BJ, Doerer JJ, Haas TS & al, Sudden death in young competitive athletes: analysis of 1866 death in the United States, 198- 2006. Circulation, 
2009; 119:1085-92.

*פורסם לראשונה ב"הרפואה"

נושאים קשורים:  דעות,  בדיקות ספורט,  אק"ג,  בדיקות מאמץ
תגובות
קרדיולוג בכיר
06.05.2013, 22:39

פרופ מן, לצערי הצגת רק צד אחד של המטבע, אותו אתה מייצג המעודד בדיקות מיותרות.
הסיכום שלך בו נאמר כי "כתוב בתקנות לבצע בדיקה", בוודאי לא יכול להחשב לטעון מקצועי ראוי.
אתה בוודאי מכיר את העבודה של ויסקין (בישראל) שפוסמה ב JACC שהראתה שביצוע אק"ג בשל חוק הספורט לא הורידה את שיעור מקרי המוות הפתאומי ואת חישובי העלות תועלת שהראתה שמניעת מקרה מוות אחד על ידי סקר עלותה בין 10 ל 14 מליון דולר, כן מליון דולר, שווה או לא, שאלה אחרת, אבל הגיע הזמן שתציגו את העובדות לאשורן ולא רק את הקו שלכם לעידוד תחנות הבדיקה המיותרות.

גדעון מן
11.05.2013, 19:07

לרופא המשפחה; המאמר לא נועד לדון בנושא האורטופדי. לקרדיולוג; דומני כי לא העמקת בחומר הכתוב ונכון היה לעשות זאת בטרם הגבת. בשונה מעמדתי בעבר, שוכנעתי מעיון ביקורתי בספרות שפורסמה כי ביטול גורף של בדיקות המאמץ בספןרטאים אננו צעד נכון. זוהי גם עמדת החברה לרפואת ספןרט של ההסתדרות הרפואית. שיעור הגילוי של הסטוריה רפואית ובדיקה גופנית אננו עולה על אחוזים בודדים , 4 עד 10 אחוז למירב. כמעט 80 אחוז מהספורטאים הנידרשים לברור נוסף לא היו מאותרים ללא בדיקת מאמץ (סופי וחב BMJ , 2008). בהשוואה למתבצע במדינות אחרות, לפחות 15 מדינות באירופה מבצעות בדיקות מעמיקות לכל ספורטאי מתחרה לפני עונת התחרויות, בהן גם מבחן מאמץ במתכונת כלשהיא, וזאת לעיתים קרובות פעם עד פעמיים בשנה. בישראל, מסתמן כי תתקבל בדיקה שטחית ושאיננה מעוגנת כיאות. אנא ראה בהקשר זהמאמרנו המקיף באותו נושא בידיעון EFOST מספר 11, אביב 2013. בהקשר למאמרם של ויסקין וחב" , השוואת התמותה הפתאומית בספורטאים בשנתיים שלפני החלת הבדיקות לשתים עשר השנים שאחר החלתן, הראה ירידה של כמעט פי שמונה! מגבלות המאמר הנידון, עם זאת, אני מניח שמוכרות לך. כותב: גדעון מן

רופא משפחה מהמניין
07.05.2013, 05:36

חשבתי שאקרא אודות הנזקים האורטופדיים של פעילות ספורטיבית ועד לסיום הטקסט לא הופיע מידע שכזה.
תהיתי מה לפרופ' מן ולנושא ההפרעות המבניות והפרעות הקצב ואז גיליתי שהוא מנהל את מרפאת הספורט של בי"ח מאיר...
פרופ' מן - בהנחה שאתה עדיין מנהל את מרפאת הספורט, מן הראוי היה לכתוב זאת !!!!! זה היה מאיר את הדברים באור קצת אחר...

רופא
09.05.2013, 19:27

חשיבות הבדיקה מזערית, למעט לאותם מכוני קש שמבצעים אותה