כיצד משפיע משך תקופת ההנקה על החיים?

במאמר שפורסם בשבוע שעבר נמצא בין היתר שחולדות שזמן היניקה שלהן קוצר, התפתחו והתבגרו מהר יותר: הן היו ארוכות ורזות יותר, היפראקטיביות ופוריות יותר.

המחקר נעשה בהסתכלות אבולוציונית. זו שונה במידה רבה מההיבט הרפואי. ברפואה יש לנו הרגשה שגוף האדם עוצב להיות בריא ולחיות חיים ארוכים. ואילו האבולוציה מביטה על בריאות האדם ככלי להגשמת חזונו של הגן האנוכי - כלומר להתרבות ככל האפשר. כדי לעשות זאת, הגן האנוכי מגיב ללחצי הסביבה כשלפניו שלוש מטרות מתורת דרווין: 1. לשמר את הגוף המכיל אותו: לחיות ולהיות בריא כדי להתרבות. 2. למצוא חן בעיני המין השני כדי להעמיד איתו/איתה ולדות. 3. להעמיד צאצאים הרבה – כאלה שיגיעו לבגרות מינית ולפריון.

במחקר השתמשנו בתורת "תולדות החיים" הרואה במעברים בין שלבי החיים תקופות של תכנות לתכונות שישמשו את שלוש מטרותיו של הגן האנוכי. בדקנו את השאלה כיצד משפיע המעבר מתקופת התינוקות לילדות על אסטרטגיית הרבייה, ובהגדרה זאת כללנו גדילה, מבנה גוף, התפתחות, התבגרות מינית, גודל המשפחה ומספר מדדי התנהגות.

המחקר השתמש במודל של חולדה, שאצלה אין תקופת ילדות, והמעבר הוא משלב התינוק לשלב הצעיר ""juvenile. המחקר מצא, כי כאשר קיצרנו את משך תקופת התינוקות על ידי קיצור משך ההנקה, החולדות (נקבות וזכרים) גדלו מהר יותר להיות ארוכות יותר בבגרות מאלו בהם הארכנו את משך תקופת התינוקות על ידי הארכת משך ההנקה. תינוקות קצרה גרמה גם למבנה גוף רזה יותר, להתפתחות ולהתבגרות מינית מוקדמים בנקבות ובזכרים, ולפוריות-יתר המתבטאת בהריון כבד יותר ומספר ולדות גדול יותר. תינוקות קצרה גרמה לחיות לרוץ יותר בכלובן.

מצאנו שהתכונות האלה עוברות לדורות הבאים, ואחד הממצאים המפתיעים הוא שהתכונות מועברות מדור לדור באמצעות האבות ולא האמהות.

"להבנתנו, הגמילה המוקדמת מובילה לאסטרטגיה של חיים בעולם בלתי בטוח בו כדאי להיות ארוך ורזה, להתרוצץ הרבה להתפתח ולהתבגר מוקדם, בעוד הנקה ממושכת מעבירה מסר של עולם בטוח שבו אין צורך למהר להגיע לבגרות ועדיף לגדל מעט צאצאים"

הרקע התיאורטי לממצאים האלו קשור לתיאוריה אבולוציונית המוכרת גם מבני אדם, הקשורה להשפעות של סביבה בטוחה יותר או פחות על אסטרטגיית הרבייה. על פי התיאוריה הזאת, ישנן שתי תקופות בהן חש הילד האם הוא חי בסביבה בטוחה ותומכת. האחת היא במעבר בין שלב התינוק והילד, החלה בחברה המודרנית סביב גיל שנה, והשנייה היא בין שלב הילד לשלב הצעיר – בגיל 6-7.

ילד שמקבל בגיל שנה סביבה תומכת, חום, חיבוק, וגדל בבית שיש בו מצב כלכלי איתן והרמוניה בין ההורים יפתח אסטרטגיה בטוחה. כשבבית חיכוך וריב בין ההורים, מצב כלכלי בעייתי והיעדר חום (מגע גוף, הנקה ממושכת ועוד) יפתח התינוק אסטרטגיית רבייה בלתי בטוחה. כשבגיל 6-7 הילד נתון לחינוך רגיש, תומך ומבין, תתחזק האסטרטגיה הבטוחה. ואילו כשהחינוך נוקשה, תובעני ובלתי רגיש, יפתח הילד אסטרטגיה תוקפנית-בלתי חברתית, והילדה אסטרטגיה של חרדה ודכאון. אסטרטגיה בלתי בטוחה מתבטאת בהתבגרות מינית מוקדמת, לפעילות מינית מוקדמת תוך לקיחת סיכונים, ולמשפחה גדולה שבה הילדים יזכו לתמיכה מוגבלת, וכך תעבור האסטרטגיה לדור הבא. האסטרטגיה הבטוחה קשורה להתבגרות מינית מאוחרת, קשרים מיניים יציבים עם פחות בני זוג ומשפחה קטנה יותר בה ההשקעה בכל ילד תהיה גדולה יותר, וגם אסטרטגיה זאת עוברת כך לדור הבא.

התוצאות מראות שסיום מוקדם של תקופת התינוקות, על פי הגדרת גמילה, גרם לגדילה מהירה יותר לאורך ולבוגרים ארוכים, אך רזים, בהשוואה לחיות קצרות ושמנמנות עם אי סבילות לסוכר ויציבות לאינסולין בחיות בהן הוארכה תקופת התינוקות. ההתפתחות הגופנית של הראשונות (הנצת פרווה, פקיחת עיניים ואוזניים) הייתה מהירה יותר, וכן ההתבגרות המינית שלהן (התחלת ההתבגרות וווסת ראשונה בנקבות וגדילת האשכים בזכרים). בבגרות היו האשכים שלהם גדולים יותר, ואלו הובילו לשגר גדול יותר במספר הצאצאים ובמשקלם. במבחן "השדה הפתוח", בו מודדים כמה רצות החולדות, התרוצצו יותר החיות שנגמלו מוקדם. התכונות האלו עברו מדור לדור, ולמרבית הפלא, הן עשו זאת דרך תורשה אבהית.

להבנתנו, הגמילה המוקדמת מובילה לאסטרטגיה של חיים בעולם בלתי בטוח בו כדאי להיות ארוך ורזה, להתרוצץ הרבה להתפתח ולהתבגר מוקדם, להעמיד הרבה צאצאים ולהשקיע בהם פחות. הנקה ממושכת מעבירה מסר של עולם בטוח שבו קטן/שמנמן זה בסדר, אין צורך למהר להגיע לבגרות ועדיף לגדל מעט צאצאים תוך השקעה מרובה יותר בכל אחד מהם.

אף שהמחקר השתמש במודל של חולדה, יש לו השלכות חשובות לאדם והוא פותח פתח למחקר גם על ילדים. אצל האדם המודרני, מהנקה עוברים התינוקות לשתיית חלב מלאכותי הדומה לחלב האם מבחינה כימית, והאם ממשיכה להחזיק את התינוק קרוב לגופה, אם כי ללא מגע פיו בשדיה. במחקר אחר שטרם פורסם מצאנו שגם אצל תינוקות אנושיים, הנקה קצרה וירידה בחיבור התינוק לאמו גרמו להתבגרות מינית מוקדמת יותר.