לנושא הרגיש ביותר בעבור רבים, המוות, מוקדשים באחרונה לא מעט מאמרים בעיתונות הרפואית, בין אם מדובר בהארכת חיים מלאכותית, בשיחה עם מטופלים על אודות המוות או בהשפעות של ההתמודדות עמו על הצוות הרפואי. בנושא זה דן גם הרופא האמריקני ד"ר קן מארי, פרופסור לרפואת משפחה מאוניברסיטת דרום קליפורניה (USC), בבלוג הרפואי הפופולארי שהוא כותב: http://thehealthcareblog.com.
עוד בעניין דומה
"רופאים לא מתים כמו כל השאר. מה שבלתי רגיל לגבי הרופאים הוא שבהשוואה לרוב האמריקאים הם דווקא מקבלים פחות טיפול"
אלא שמארי התמקד בטורו האחרון בשאלה הרגישה "כיצד רופאים מתים?" – ומאות רופאים וקוראים מיהרו להגיב עליו.
מארי מתאר במאמרו שלושה מקרים שהוא מכיר ממקור ראשון. אחד מהם עוסק בעמיתו, אורתופד רב מוניטין, שגילה כי חלה בסרטן לבלב. החבר נועץ בכירורג שפיתח פרוצדורה היכולה להגדיל את שיעור סיכויי השרידות של המטופל פי שלושה – מ-5% בלבד ל-15%, אבל נושאת בחובה איכות חיים נמוכה. החבר, כתב ד"ר מארי, החליט שרגלו לא תדרוך על מפתן בית החולים. הוא סגר את הקליניקה, פרש לביתו, בילה עם משפחתו, הרגיש נוח עם החלטתו וכעבור כמה חודשים מת, מבלי שקיבל טיפולי כימותרפיה, הקרנות או כל טיפול כירורגי. מערכת הביטוח "מדיקר" האמריקאית לא נדרשה להוציא הרבה כסף על הטיפול בו, ציין ד"ר מארי במאמרו.
"אין זה נושא שנדון לעתים תכופות, אבל גם רופאים מתים", כתב מארי, "והם לא מתים כמו כל השאר. מה שבלתי רגיל לגבי הרופאים הוא, שבהשוואה לרוב האמריקאים הם דווקא מקבלים פחות טיפול. רוב הזמן הרופאים עסוקים לדחות ולהדוף את המוות של אחרים, והם נוטים להיות שלווים כאשר הם מעומתים עם המוות של עצמם", מציין ד"ר מארי.
"על סף סיום חייו, המטופל ינותח, יחובר לצינורות, למכונות, יותקף בתרופות וכל זה יקרה ביחידה לטיפול נמרץ בעלות של עשרות אלפי דולרים ליום. אבל מה שהטיפול הזה יעניק הוא אומללות"
"הם יודעים בדיוק מה צפוי לקרות, הם יודעים את הברירות העומדות לפניהם ובדרך כלל יש להם גישה לכל סוג של טיפול רפואי שבו ירצו – אבל הם הולכים לעולמם בעדינות. אין כל ספק: רופאים אינם רוצים למות. הם רוצים לחיות. אבל הם יודעים מספיק לגבי הרפואה המודרנית ולגבי מגבלותיה. הם גם יודעים שרוב בני האדם פוחדים ממוות מלווה בכאב ובבדידות. הם מדברים על כך עם בני משפחותיהם. הם רוצים לוודא כי כאשר יגיע הזמן, לא ייעשו ניסיונות הרואיים להצילם, שמישהו לא יפרוץ דרך צלעות בית החזה בניסיון לבצע הנשמה עם מערכת החייאה".
"כמעט כל אנשי המקצוע בתחום הרפואה", כתב עוד ד"ר מארי במאמרו, "ראו מקרוב מה שמכונה 'טיפול חסר תועלת' שנעשה על בני אדם. זה קורה כאשר הרופאים משתמשים בכלים החדשים ביותר של הטכנולוגיה על חולה במצב חמור, על סף סיום חייו. המטופל ינותח, יחובר לצינורות, למכונות, יותקף בתרופות וכל זה יקרה ביחידה לטיפול נמרץ בעלות של עשרות אלפי דולרים ליום. אבל מה שהטיפול הזה יעניק הוא אומללות".
"אינני יכול למנות את מספר הפעמים", כתב ד"ר מארי, "שעמיתיי הרופאים אמרו לי במלים אלו או דומות: 'הבטח לי שאם תמצא אותי במצב כזה – הרוג אותי'. והם בהחלט התכוונו לכך". ישנם אנשי סגל רפואי רבים הנושאים צמיד עליו כתוב No Code ומשמעותו - הוראה לרופאים לא לבצע בהם CPR".
עד כה, זכה המאמר למאות תגובות.