חדשות

טור מעורר עניין בארה"ב: כיצד בוחרים רופאים לסיים את חייהם?

מאמר שכתב רופא בבלוג רב-תפוצה מציג את הבחירה של רופאים רבים להימנע מטיפולים מאריכי-חיים חדשניים במטרה לשרוד. רופאים, טוען המחבר, לא מתים כמו כל השאר

לנושא הרגיש ביותר בעבור רבים, המוות, מוקדשים באחרונה לא מעט מאמרים בעיתונות הרפואית, בין אם מדובר בהארכת חיים מלאכותית, בשיחה עם מטופלים על אודות המוות או בהשפעות של ההתמודדות עמו על הצוות הרפואי. בנושא זה דן גם הרופא האמריקני ד"ר קן מארי, פרופסור לרפואת משפחה מאוניברסיטת דרום קליפורניה (USC), בבלוג הרפואי הפופולארי שהוא כותב: http://thehealthcareblog.com.

"רופאים לא מתים כמו כל השאר. מה שבלתי רגיל לגבי הרופאים הוא שבהשוואה לרוב האמריקאים הם דווקא מקבלים פחות טיפול"

אלא שמארי התמקד בטורו האחרון בשאלה הרגישה "כיצד רופאים מתים?" – ומאות רופאים וקוראים מיהרו להגיב עליו.

מארי מתאר במאמרו שלושה מקרים שהוא מכיר ממקור ראשון. אחד מהם עוסק בעמיתו, אורתופד רב מוניטין, שגילה כי חלה בסרטן לבלב. החבר נועץ בכירורג שפיתח פרוצדורה היכולה להגדיל את שיעור סיכויי השרידות של המטופל פי שלושה – מ-5% בלבד ל-15%, אבל נושאת בחובה איכות חיים נמוכה. החבר, כתב ד"ר מארי, החליט שרגלו לא תדרוך על מפתן בית החולים. הוא סגר את הקליניקה, פרש לביתו, בילה עם משפחתו, הרגיש נוח עם החלטתו וכעבור כמה חודשים מת, מבלי שקיבל טיפולי כימותרפיה, הקרנות או כל טיפול כירורגי. מערכת הביטוח "מדיקר" האמריקאית לא נדרשה להוציא הרבה כסף על הטיפול בו, ציין ד"ר מארי במאמרו.

"אין זה נושא שנדון לעתים תכופות, אבל גם רופאים מתים", כתב מארי, "והם לא מתים כמו כל השאר. מה שבלתי רגיל לגבי הרופאים הוא, שבהשוואה לרוב האמריקאים הם דווקא מקבלים פחות טיפול. רוב הזמן הרופאים עסוקים לדחות ולהדוף את המוות של אחרים, והם נוטים להיות שלווים כאשר הם מעומתים עם המוות של עצמם", מציין ד"ר מארי.

"על סף סיום חייו, המטופל ינותח, יחובר לצינורות, למכונות, יותקף בתרופות וכל זה יקרה ביחידה לטיפול נמרץ בעלות של עשרות אלפי דולרים ליום. אבל מה שהטיפול הזה יעניק הוא אומללות"

"הם יודעים בדיוק מה צפוי לקרות, הם יודעים את הברירות העומדות לפניהם ובדרך כלל יש להם גישה לכל סוג של טיפול רפואי שבו ירצו – אבל הם הולכים לעולמם בעדינות. אין כל ספק: רופאים אינם רוצים למות. הם רוצים לחיות. אבל הם יודעים מספיק לגבי הרפואה המודרנית ולגבי מגבלותיה. הם גם יודעים שרוב בני האדם פוחדים ממוות מלווה בכאב ובבדידות. הם מדברים על כך עם בני משפחותיהם. הם רוצים לוודא כי כאשר יגיע הזמן, לא ייעשו ניסיונות הרואיים להצילם, שמישהו לא יפרוץ דרך צלעות בית החזה בניסיון לבצע הנשמה עם מערכת החייאה".

"כמעט כל אנשי המקצוע בתחום הרפואה", כתב עוד ד"ר מארי במאמרו, "ראו מקרוב מה שמכונה 'טיפול חסר תועלת' שנעשה על בני אדם. זה קורה כאשר הרופאים משתמשים בכלים החדשים ביותר של הטכנולוגיה על חולה במצב חמור, על סף סיום חייו. המטופל ינותח, יחובר לצינורות, למכונות, יותקף בתרופות וכל זה יקרה ביחידה לטיפול נמרץ בעלות של עשרות אלפי דולרים ליום. אבל מה שהטיפול הזה יעניק הוא אומללות".

"אינני יכול למנות את מספר הפעמים", כתב ד"ר מארי, "שעמיתיי הרופאים אמרו לי במלים אלו או דומות: 'הבטח לי שאם תמצא אותי במצב כזה – הרוג אותי'. והם בהחלט התכוונו לכך". ישנם אנשי סגל רפואי רבים הנושאים צמיד עליו כתוב No Code ומשמעותו - הוראה לרופאים לא לבצע בהם CPR".

עד כה, זכה המאמר למאות תגובות.

לקריאת המאמר המלא לחץ כאן

נושאים קשורים:  חדשות,  מוות,  החייאה,  ארה"ב
תגובות
דוד כהן דר' רג"ג
29.07.2013, 17:54

כרג"ג אני מטפל וטיפלתי בהרבה רופאים זקנים.הדר' מארי לא סופר ולא מחשיב את הרופאים הזקנים! במידה רבה הם בורים יותר מאשר האוכלוסייה הצעירה הכללית,כי המידע שלהם התגבש בשטחים הספציפיים, שלא בשטח מומחיותם, לפני כמה עשרות שנים. בנוסף מספר לא מבוטל מהם דמנטים.כך שרובם מתים ככל אדם. המחשבה לקצר את חייהם בבוא הזמן מקנן בהם (כמו ברוקחים) אך לכדי ביצוע זה לא מגיע. זכורני ,כי אשתו של פרופ' מפורסם מאד בקשה ממני המתת חסד כאשר זמנה יגיע. היא ספרה כי בעלה החזיק אקדח וכאשר החליט הוא גילה כי אין לו את הכח הפיזי.בכדורים ברשותו עברו תאריך שימוש ועל כן בקש מאשתו לתת לו זריקה. היא סרבה.בחדר מיון למרות שכוונותיו היו ידועות,נתנו לו הרבה כבוד ונתקבל לטיפול נמרץ. שם ביצעו בו כל מה רצה למנוע...
אגב ,אשתו למרות "צוואות חוזרות בחיים" חשה דקירות בחזה ומיד הזעיקה את כל העזרה האפשרית להציל את חייה. בני הזוג היו מעל גיל 90.

עדו
29.07.2013, 18:42

יש לזכור היטב ולשנן : מטרת הרפואה איננה הענקת חיי נצח כי אם הארכת תוחלת חיים עם איכות חיים.
על הרופאים להיות כנים עם עצמם ברגע האמת שלהם ממש כשם שהם חייבים לומר אמת מלאה ולהיות גלויי לב עם לקוחותיהם/מטופליהם.
נראה כי הדר' מארי וחבריו בחו"ל מבינים כי במחלות הקשות "ניתן לטפל" אך לא לרפא וכי ברבות מהן "הטיפול" כרוך ומלווה בסבל רב ובקיפוח ניכר באיכות החיים וכי "הטיפול" , בסופו של ענין,
הוא "טיפול ברופא המטפל בעצמו " ו"הרגעת מצפונו האישי של הרופא המטפל ".
להבנתי , מומלץ לשקול הנהגת תחום הסברתי שיעסוק בהדרכת הציבור בפשטותה של "הפרידה מהחיים" ובמיגור הפחד מפני המות.

מיכאל לוי
31.08.2013, 14:45

הנושא חשוב ומרתק וברצוני לשאול מספר שאלות:
האם הרופא שסבל מסרטן הלבלב, שהחליט להימנע מכל טיפול , פרש לביתו ומת בחיק משפחתו, ימליץ גם על אותה דרך לחולה שבטיפולו? האם הוא לא ינסה לעודד החולה לשמור על תקווה?
האם הרופא שחובתו להמשיך לטפל בחולה וימנע ממנו את האמת לעניין סיכויי הטיפולים השונים, יהיה שלם עם עצמו?