נתיחה וירטואלית שלאחר המוות באמצעות CTי(PMCT) נבדקה בעבר, אולם היתה מוגבלת בשל יכולת איתור נמוכה של מחלות קרדיווסקולריות. בשנים האחרונות חלה ירידה בשיעור הביצוע של נתיחות לאחר המוות בשל סירוב קרובי משפחה, חשש מתביעות על רשלנות רפואית ועוד. יש מקום למצוא חלופה וירטואלית, ברת השוואה, לנתיחה המסורתית.
עוד בעניין דומה
במחקר פרוספקטיבי, חד מרכזי זה, שבוצע בגרמניה, השוו החוקרים בין נתיחה מסורתית לנתיחה באמצעות PMCT רב שלבי בתוספת אנגיוגרפיה באנשים שמתו מוות פתאומי או כאלו שמתו תוך 48 שעות לאחר אירוע שהצריך החייאה. הממצאים בנתיחות הושוו לאבחנות מהתיקים הרפואיים של החולים טרם המוות. ממצאים מהנתיחות סווגו כמאג'וריים או מינוריים בהתאם למידת השפעתם על הניהול הקליני של החולה.
מתוך 143 מקרים שהתאימו לקריטריוני ההכללה, נתיחות בוצעו רק ב-35% מהמקרים (50), בשל סיבות טכניות או סירוב בני משפחה. נתיחה וירטואלית אישרה 93% מהאבחנות שזוהו מתוך התיקים הרפואיים לעומת 80% בנתיחה מסורתית. הנתיחות (וירטואלית ומסורתית) אפשרו לאבחן 16 ממצאים מאג'וריים ו- 238 ממצאים מינוריים חדשים (שלא הופיעו בתיקים הרפואיים). 73 ממצאים חדשים, כולל 32 מקרים של היצרות בעורקים כליליים אובחנו רק באמצעות נתיחה וירטואלית. ב-11 מקרים הנתיחה הוירטואלית הראתה פגמי מילוי לא ספציפיים שלא דווחו בנתיחה המסורתית.
החוקרים מסיקים ממחקר זה, שנתיחה וירטואלית המשלבת אנגיוגרפיה היא חלופה ראויה לנתיחה המסורתית במקרים של מוות פתאומי, וכאשר נתיחה מסורתית אינה אפשרית. יחד עם זאת, מחקר זה נערך במרכז רפואי אחד, בו ישנם רופאים שהתמחו בנתיחה וירטואלית ודרוש מחקר נוסף כדי שניתן יהיה להכליל מפרקטיקה זו לכלל.
ערכה: ד"ר שירי אלפרט