EGFR

השוואת חולים בפברי המטופלים באנזים חליפי – הורדת מינון אל מול החלפת טיפול

חולים המקבלים טיפול במינון קבוע של פברזיים (אגאלזידאז-בטא) חוו מהלך מחלה יציב, לעומת מטופלים בהם הופחת המינון או הוחלף הטיפול לרפלגל (אגאלזידאז-אלפא) אשר חוו יותר תלונות הקשורות למחלה ובנוסף פגיעה במדדי תפקוד כלייתי.

29.05.2014, 11:00

מחלת פברי הינה מחלה המועברת בתאחיזה לכרומזום X. בשל מוטציות בגן המקודד להידרולאז הליזוזומלי אלפא גלקטוזידאז A, מתקבלת צבירה של גליקוספינגוליפידים. המחלה מאופיינת קלינית על ידי תלונות של כאבים בעלי אופי נוירופתי, ירידה בתפקוד כלייתי עד כדי מחלת כיליה סופנית (מאפיין דומיננטי במחלה), אירועים מוחיים וסקולריים, כשל לב ומוות מוקדם.

בשל חסר באספקת פברזיים בשנת 2009 (טיפול באנזים חליפי למחלה הניתן במינון 1מ"ג/ק"ג/פעם בשבועיים), מטופלים רבים הסובלים ממחלת פברי עברו הפחתה במינון הטיפול או הועברו לטיפול ברפלגל (אשר מינונו המאושר הוא 0.2 מ"ג/ק"ג/פעם בשבועיים).

מחקר תצפיתי זה העריך את הנזק לאיברי המטרה והתלונות הקליניות בזמן הפחתת מינון הפברזיים או המעבר לטיפול ברפלגל.

105 מטופלים מבוגרים עם מחלת פברי שקיבלו בעבר פברזיים (1 מ"ג/ק"ג/פעם בשבועיים) במשך למעלה משנה הוקצו שלא באקראי (על פי קריטריונים קלינים מוסכמים) להמשך הטיפול על אותו מינון (קבוצת המינון הרגיל, n=38), הורדת מינון ל-0.3-0.5 מ"ג/ק"ג/פעם בשבועיים (קבוצת המינון המופחת, n=29) או הועברו לטיפול ברפלגל הניתן במינון 0.2 מ"ג/ק"ג/פעם בשבועיים (קבוצת ההחלפה,n=38). נערך מעקב אחר המטופלים למשך 8 עד 16 חודשים.

במעקב הוערכו האירועים הקליניים (מוות, אוטם לבבי, הפרעת קצב משמעותית, שבץ מוחי, הדרדרות תפקוד כלייתי למחלה כלייתית סופנית); שינוי בתפקוד לבבי, כלייתי ונוירולוגי: והתלונות הקשורות למחלת הפברי (כאב נוירופתי, הזעה מופחתת, שלשול, ירידה באיכות חיים כפי שמשתקף מדירוג חומרת המחלה). תפקוד איברי המטרה ושיעור התלונות הקליניות נותרו יציבים בקבוצת המינון הרגיל. לעומת זאת, eGFR ירד בכ 3 מ"ל/דקה פר 1.73 מטר רבוע (p=0.01) בקבוצת המינון המופחת. בקבוצת ההחלפה נצפתה עלייה בערך החציוני של יחס אלבומין:קראטינין בשתן מערך של 114 (0-606) מ"ג/גרם לערך של 216 (0-2062) מ"ג/גרם (p=0.03).

עוד נצפה, כי הציון הממוצע בדירוג מיינז לחומרת מחלה, תדירות התקפי הכאב, הכאב הכרוני, הכאב ממקור גסטרואינטסטינלי ושלשול – כל אלו עלו משמעותית בקבוצות ההחלפה והמינון המופחת.

החוקרים סיכמו, כי מטופלים המקבלים טיפול במינון קבוע של פברזיים 1מ"ג/ק"ג חוו מהלך מחלה יציב, לעומת מטופלים בהם הופחת המינון אשר חוו יותר תלונות קשורות למחלה ובנוסף ירידה בתפקוד כלייתי. מעבר לטיפול ברפלגל הינו בטוח אך מלווה בהתקדמות מיקרואלבומינוריה והחמרה בתלונות קשורות למחלה (כאבי בטן, שלשול התקפי כאב ו-pain crisis). מחקר זה ומאמר המערכת שיצא בעקבותיו, הנושא את הכותרת "המינון קובע" (Dose Matters) מבססים את חשיבותו של המינון התרפויטי הנכון בטיפול באנזים חליפי בחולי פברי.

נראה, כי פברזיים המכיל פי 5 יותר חומר פעיל מרפלגל משפיע טוב יותר על מניעת התקדמות המחלה בכלל והמצב הכלייתי בפרט. יש לציין כי כיום מאושרים רק שני טיפולים למחלת פברי - פברזיים המאושר על ידי ה- FDA וה-EMEA ורפלגל הנושא אישור על תנאי מה-EMEA בלבד.

מקור:
J Am Soc Nephrol. 2014 Apr;25(4):837-49. doi: 10.1681/ASN.2013060585. Epub 2014 Feb 20. Patients with fabry disease after enzyme replacement therapy dose reduction versus treatment switch. Weidemann F1, Krämer J, Duning T, Lenders M, Canaan-Kühl S, Krebs A, González HG, Sommer C, Uçeyler N, Niemann M, Störk S, Schelleckes M,Reiermann S, Stypmann J, Brand SM, Wanner C, Brand E.

נושאים קשורים:  EGFR,  מיקרואלבומינוריה,  מחלת פברי,  אגאליזידאז אלפא ובטא,  פגיעה באיברי מטרה,  מחקרים
תגובות