חדשות

מחקר ישראלי-אמריקאי: הבנת פעילות אינטרפרון חשובה למאבק ב-HIV

מחקר שנערך במכון ויצמן בשיתוף מכוני הבריאות הלאומיים בארה"ב "מוכיח חד משמעית את חשיבות האינטרפרון וכלל השפעותיו לצורך המאבק באיידס"

מחקר חדש, שנעשה במשותף במכון ויצמן ברחובות ובמכוני הבריאות הלאומיים של ארה"ב (NIH), העלה כי דיכוי או הגברת פעילות האינטרפרונים מסוג 1 סמוך לזמן ההדבקה בנגיף HIV הם בעלי השלכות לטווח ארוך לגבי מהלך מחלת האיידס. תוצאות המחקר פורסמו בתחילת החודש בכתב העת Nature.

האינטרפרונים מסוג 1 הם בין החומרים בגוף שתפקידם להילחם בפלישת נגיפים. בעבר הציעו חוקרי איידס להשתמש בהם כתרופה פוטנציאלית נגד הנגיף HIV. האינטרפרונים משמשים לריפוי מחלות נגיפיות כמו צהבת, אלא שהוברר כי במקרה של האיידס יכולתם מוגבלת ביותר. לכן פנו המדענים המחפשים תרופה לאיידס לכיוונים חלופיים.

המחקר החדש הוא המשך למחקר קודם שביצע פרופסור גדעון שרייבר מהמחלקה לכימיה ביולוגית במכון ויצמן (עם ד"ר דורון לוין וד"ר גנית ירדן, שניהם בפוסט-דוקטורט), שעסק באנטגוניסט לאינטרפרון. האנטגוניסט, בעל מבנה כימי דומה לאינטרפרון פועל כ"מולקולה מתחרה": הוא חוסם כמה מפעילויות האינטרפרון, תוך שמירה חלקית על יכולתו לפעול כנגד נגיפים. בפרט, עיכב האנטגוניסט את הפעילות הדלקתית של האינטרפרון.

המחקר, שעסק בהבנה טובה יותר של המנגנונים המופעלים על-ידי מולקולות אינטרפרון שונות דרכם מופעלות תגובות שונות בתא, התפרסם בשעתו בכתב-העת Science Signaling. נתגלה בו, כי כל סוג של אינטרפרון עובר תהליך אופטימיזציה, אשר מתאים אותו לפעילותו הייחודית.

במחקר החדש חבר הצוות של פרופסור שרייבר לד"ר נתניה סנדלר ופרופסור דניאל דואק מה-NIH כדי לחקור את פעילות האנטגוניסט שפיתחו בזמן הדבקה בנגיף HIV.

המחקר התבצע בנגיף SIVי (simian immunodeficiency virus), מקבילו של HIV בקופים. הוא הראה, כי חסימת פעילויות האינטרפרון באמצעות האנטגוניסט מילאה תפקיד מכריע בעיכוב התפתחות מחלת האיידס. מתן האנטגוניסט הופסק לאחר זמן קצר – ארבעה שבועות לאחר ההדבקה. מעקב רציף שנמשך ששה חודשים אחר כך הראה שפעילות המערכת החיסונית איננה מתאוששת, ובעקבות כך הואצה התקדמות המחלה. לעומת זאת, הזרקת אינטרפרון רגיל לחיות המעבדה שיפרה את עמידותן להדבקה בנגיף.

פרופסור שרייבר אמר הבוקר (יום ב'): "הממצאים מוכיחים חד משמעית את חשיבות האינטרפרון וכלל השפעותיו לצורך המאבק באיידס. פגיעה בפעילויות ה'מזיקות' לכאורה של האינטרפרון בתחילת תהליך ההדבקה – ולו לטווח קצר – עלולה להיות בעלת השלכות הרסניות, ארוכות טווח, על המשך התפתחות המחלה. יש להביא בחשבון לא רק את סוג הטיפול אלא גם את העיתוי של מתן האינטרפרון לצורך מניעת המחלה והטיפול בה".

לקריאת המחקר המלא לחצו כאן

נושאים קשורים:  חדשות,  טיפול באיידס,  מכון ויצמן למדע,  NIH,  אינטרפרון,  HIV,  איידס,  פרופסור גדעון שרייבר
תגובות