במאמרה "ושוב גילדת הרופאים ניצחה" (3.7.18, "דה מרקר") כינתה אותנו הכתבת מירב ארלוזורוב "גילדת הרופאים". לכינוי זה מתלווה בדרך כלל קונוטציה שלילית של קבוצה הדואגת רק לעצמה. במקרה שלנו, טועה מירב ארלוזורוב, ובגדול. הרפואה היא "גילדה" מקצועית שאימצה את שבועת היפוקרטס, זו שעל פיה אנו מתחייבים לנסות להציל חיים, לא לגרום נזק לחולה ולשמור על סודיות רפואית.
עוד בעניין דומה
אנחנו "גילדה" המכשירה במנגנון של חניכה, בסטאז', בהתמחות ובהתמחויות העל, את הדור הבא ודורשת עוד ועוד תקנים כדי להכשיר עוד ועוד רופאים. היותנו "גילדה" אינו עומד בסתירה לתחרות או ייעול תהליכים בתחומי המקצוע. נהפוך הוא. ההסתדרות הרפואית נלחמת שנים למען הגדלה משמעותית של מספר הסטודנטים לרפואה בישראל. בירכנו על הקמת בית הספר החמישי לרפואה בישראל בצפת, ואנחנו מברכים על הכפלת מספר בוגרי בתי הספר לרפואה בישראל מ-350 ב-2010 לכ-700 השנה.
אם תקצה המדינה עוד תקנים, כפי שאנחנו מה"גילדה" דורשים מעל כל במה, ייפתחו עוד מחלקות, נוכל לאפשר לעוד סטודנטים ללמוד בישראל, נוכל להכשיר עוד רופאים מומחים ונוכל להתמודד עם התורים המתארכים ועם עומס העבודה הבלתי סביר הנובעים מתת התקינה במערכת הבריאות. צריך לשבור את מעגל הקסמים השטני שבו היעדר התקנים והעומסים הבלתי נסבלים גורמים לנטישה של אנשי מקצוע לטובת עולם ההיי-טק או לחו"ל, המחריפים כמובן עוד יותר את המצב. לא סביר שבשל העדר תקנים יושבים כרגע מאות רופאים בבית ואינם יכולים להתחיל התמחות.
דו"ח משרד הבריאות על מצבה היחסי של מערכת הבריאות בישראל בהשוואה למדינות ה-OECD, מאשש את אזהרותיה של ה"גילדה" וממקם אותנו במקום ה-30 בשיעור מספר המיטות לאלף תושבים, כמו גם בתחתית הרשימה במספר מכשירי ה-CT וה-MRI ביחס לאוכלוסיה ועוד. כאשר השירות שמספקת הרפואה הציבורית קורס, עקב הרעבה תקציבית מתמשכת, פונים בעלי היכולת לרפואה הפרטית.
הרפואה הפרטית והרפואה הציבורית מספקות, זו לצד זו, את השירות הרפואי הנדרש לאזרחי ישראל. כאשר מטילים מגבלות על הרפואה הפרטית ומצמצמים את יכולתו של המבוטח לבחור רופא, להתייעצות או לניתוח, בשל צמצום מספר הרופאים בהסדרים (באחת מהקופות ירד מספר הרופאים ברשימת ההסדר מ-1,000 לפני גזירות האוצר, ל-250 בלבד), מן הראוי היה לעודד את זו הציבורית.
ה"גילדה" ביקשה שוב ושוב, שיועבר תקציב לבתי החולים הציבוריים כדי שניתן יהיה להפעילם גם בשעות אחר הצהריים והערב. אולם מתקציב נכבד של 880 מיליון שקל, שהוקצה השנה לקיצור תורים, הגיעו 550 מיליון לבתי החולים הפרטיים, בעוד של"שיבא", רמב"ם ושאר בתי החולים הציבוריים, הגיעו מיליונים בודדים בלבד. עוד רגולציה שהלכה עקום כי לא מקשיבים ל"גילדה" הרואה את טובת מערכת הבריאות הציבורית לנגד עיניה.
ה"גילדה" מתנגדת לתהליך השיטתי אותו מנהל האוצר, של פגיעה ברופאים, צמצום אפשרויות הבחירה העומדות בפני אזרחים, וקיצוץ מתמיד בשירותים הרפואיים להם הוא זכאי.
את כל הדברים האלה אמרנו, נציגי ה"גילדה", בכנסת, כאשר התנגדנו למהלכי הממשלה. ועכשיו, כאשר למרות כל פעולות האוצר, התורים עודם מזדנבים, מנהל האוצר מסע יחסי ציבור שבו מאשימים את הרופאים בכשלון התכנית שהגה, תכנית לה התנגדה ה"גילדה" בכל תוקף. בעוד שיד ימין מלינה על הגדלת הכנסותיהם של קומץ רופאים-כוכבים, מפנה יד שמאל 550 מיליון נוספים לפעילות בתי החולים הפרטיים.
מוטב למשרד הבריאות ולמשרד האוצר להפסיק להתיימר ולהגדיר כיצד תפעל המערכת הפרטית ומה תעשה. ה"גילדה" מציעה בזאת לאוצר: הזרימו את המשאבים הדרושים למערכת הבריאות הציבורית ישירות לבתי החולים, הגדילו את ההשקעה בבריאות, ותראו מה יקרה.
(המאמר פורסם לראשונה ב"דה מרקר", 22.7.18)