הקווים המנחים העדכניים ממליצים לשקול שימוש ב-Edoxaban או Rivaroxaban במתן פומי לטיפול בקרישי דם ורידיים בקרב מטופלים עם סרטן. עם זאת, התועלת של תרופות אלה מוגבלת מכיוון שהן מעלות את הסיכון לדימומים.
עוד בעניין דומה
המחקר הנוכחי הוא מחקר להוכחת אי-נחיתות (Non-inferiority), תווית פתוחה, יזום ע"י החוקר, אקראי, רב-לאומי עם הסמייה של הקביעות בנוגע לתוצאים המרכזיים. החוקרים חילקו באופן אקראי מטופלים עם ממאירות שסבלו מקריש דם ורידי עמוק פרוקסימלי חריף או תסחיף ריאתי מלווים בתסמינים או שהתגלו במקרה לשתי קבוצות: קבוצה שקיבלה טיפול פומי עם Apixaban (במינון 10 מ"ג פעמיים ביום למשך 7 ימים ולאחר מכן 5 מ"ג פעמיים ביום) או לקבוצה שקיבלה טיפול תת עורי עם Dalteparin (במינון של 200 יחידות לק"ג ממשקל הגוף פעם ביום למשך חודש ולאחר מכן 150 יחידות לק"ג פעם ביום). הטיפולים ניתנו במשך 6 חודשים.
התוצא המרכזי שנבדק במחקר היה חזרה אובייקטיבית של קריש דם ורידי במהלך תקופת המחקר. בנוסף, התוצא הבטיחותי המרכזי היה דימום מאג'ורי.
החוקרים מצאו כי מתוך 576 מטופלים בקבוצה שקיבלה Apixaban,י32 (5.6%) חוו אירוע חוזר של קריש דם ורידי ומתוך 579 מטופלים בקבוצה שקיבלה Dalteparin,י46 (7.9%) חוו אירוע חוזר של קריש דם ורידי (יחס הסיכונים: 0.63; רווח בר סמך 95%: 0.37-1.07; P<0.001 לאי-נחיתות). בנוסף, נמצא כי בקרב 22 מטופלים (3.2%) מקבוצת ה-Apixaban התרחשו אירועים של דימומים מאג'ורים, בהשוואה ל-23 מטופלים (4.0%) מקבוצת ה-Dalteparin (יחס הסיכונים: 0.82; רווח בר סמך 95%: 0.40-1.69; P=0.60).
החוקרים הסיקו כי טיפול פומי עם Apixaban אינו פחות מועדף בהשוואה לטיפול תת עורי עם Dalteparin לטיפול בקרישי דם ורידיים הקשורים לממאירות וכי הוא אינו מעלה את הסיכון לדימומים מאג'ורים.
מקור: