במהלך חצי השנה האחרונה, מאז החל משבר הקורונה בישראל, צוות משולב מהמרכז לחקר הדחק והחוסן במכללה האקדמית תל חי והחוג לניהול מצבי חירום ואסון מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת תל אביב, חוקר באופן מתמשך את נושא ה"חוסן ודחק בימי קורונה" בקרב מדגם מייצג של החברה בישראל.
עוד בעניין דומה
החוקרים ערכו שלוש מדידות אורך של נחקרים שענו על אותו שאלון: מדידה ראשונה נערכה בחודש מאי עם היציאה מהגל ראשון; מדידה שנייה בחודש יולי עם החרפת מצב התחלואה ותחילת הדיונים לגבי החמרת צעדי המנע על האוכלוסיה ומדידה שלישית נעשתה בימים האחרונים (14-12 באוקטובר) לקראת סיכום סגר שני מלא. המחקר בחן שינויים במדדי חוסן והדחק בקרב 804 משתתפים יהודים שענו על השאלונים בכל שלוש המדידות.
הממצא הבולט ביותר במחקר הוא הירידה המתמשכת והמשמעותית בממוצע החוסן הלאומי. לעומת זאת, החוסן האישי והקהילתי ירדו משמעותית ממדידה אחת למדידה שנייה, אבל נשארו ברמה דומה לזו של מדידה 2 גם במדידה 3. חוסן מתייחס ליכולת של בני אדם להתמודד בהצלחה עם אירועים קשים כמו אסונות, מלחמות וכו' ולחזור כמה שיותר מהר לחיי יום יום, לאחר שהאירוע הקשה או האיום הסתיים.
במדד המיטביות (wellbeing) - המידה בה הפרט מעריך את איכות חייו בתחומים השונים )משפחה, עבודה, חיי חברה וכו'), ממוצע המיטביות נמצא בירידה משמעותית לאורך שלוש המדידות ובעיקר בולטת הירידה ממדידה 2 למדידה 3.
במדד התקווה - המתייחס להערכה או לציפייה של הפרט "שהעניינים יסתדרו בעתיד", נמצא שממוצע התקווה ירד לאורך שלוש המדידות בצורה עקבית ומשמעותית; במדד המורל המתייחס למצב הרוח הכללי של הפרט בהווה ולו קשר הדוק עם תפקודו של הפרט בחיי היום יום כמו גם במצבי משבר שונים, ממוצע המורל נמצא בירידה לאורך שלוש המדידות, אולם הירידה מתמתנת ואינה משמעותית בין שתי המדידות האחרונות.
במחקר נמדדו תחושות דיכאון וחרדה ("עד כמה את/ה חש/ה הרגשת מתח בימים אלה?") והממוצע של תסמיני הדחק נמצא בעלייה משמעותית לאורך שלוש המדידות, כמו גם תחושות סכנה ("באיזו מידה את/ה מרגיש/ה שהחיים שלך בסכנה?") שעלו משמעותית בין המדידה הראשונה לשנייה, אך לא השתנו משמעותית בין המדידה השנייה לשלישית.
החוקרים ביקשו מהמשתתפים לדרג את ארבעה האיומים הבאים - איום כלכלי, בריאותי, בטחוני ופוליטי - ועד כמה הנחקר תופס את כל אחד מהם כמסכן אותו באופן אישי. ממוצע ארבעת האיומים עלה בצורה מובהקת בין המדידה הראשונה לשנייה ונשאר ברמה דומה במדידה השלישית.
החוקרים מסכמים כי לאורך שלוש מדידות אורך של אותם 804 משתתפים שביצעו את המחקר בתקופת הקורונה נראתה מגמה ברורה ומדאיגה למדי של ירידה במדדי החוסן, ובעיקר בחוסן הלאומי - הירידה הבולטת ביותר בין משתני המחקר - ירידה באיכות החיים הסובייקטיבית, ירידה ברמת התקווה והמורל, עלייה במדדי הדחק (חרדה ודיכאון) ותחושות סכנה.
לדבריהם, מגמה זו מצביעה על היחלשות הולכת וגדלה של יכולת ההתמודדות של החברה בישראל עם משבר הקורונה המתמשך. "בהנחה שמשבר זה, על כל היבטיו הנלווים (חברתי, פוליטי, כלכלי ובריאותי) לא עומד לחלוף בהקדם, הממצאים צריכים להדאיג את כולנו ומחייבים את מקבלי ההחלטות לחשיבה ולחשבון נפש.
במחקר השתתפו פרופ' שאול קמחי, ראש המרכז לחקר הדחק והחוסן במכללת תל חי, ד"ר הדס מרציאנו ופרופסור (אמריטוס) יוחנן אשל מהמרכז לחקר הדחק והחוסן ממכללת תל חי ואוניברסיטת חיפה, ד"ר ברוריה עדיני, ראש החוג לניהול מצבי חירום ואסון, בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב.