דעות

מכשירי הנשמה - מ"הנסיכה הקסומה" ועד מגיפת הקורונה

פרופ' יואל דונחין מפיח חיים בשיטות ההחייאה: מגלגול על גב סוס, דרך ריאות הברזל במגיפת הפוליו, מכונה שנבנתה מצינורות השקיה בדנמרק ועד "רב מנשים" שהומצא נגד גזים במלחמת המפרץ

מכשיר הנשמה ידני. אילוסטרציה

בסרט המפורסם "הנסיכה הקסומה" נראה קטע ששבה את ליבי. הקוסם הזקן מחיה את הגיבור שפסק לנשום, למעשה מת, על ידי המפוח לליבוי האש באח. מספר לחיצות והנשמה והוא  מתעורר לחיים. זה, כמובן באגדות, אבל יש לכך בסיס. ניתן להתגבר על הפסקת הנשימה על ידי "ניפוח הריאה". מאחר שמפוח אינו זמין לכל, הומלץ על יד מפתחי ההחייאה לבצע הנשמה מפה לפה או מפה לאף. שיטה שהחליפה את כל שיטות ההנשמה העתיקות שכללו גלגול על גבי גב סוס או הזזת ידי הנפגע.

"הנשמה על ידי מפוח ב"הנסיכה הקסומה"

מדי מספר שנים משנים את הנחיות ההחייאה על סמך מחקרים העוסקים בנושא. את ההנשמה מפה לפה, הלא נעימה, החליפה ההמלצה כי בעת החייאה, הלחיצות על בית החזה, מה שנקרא "עיסוי לב", מחדירות אוויר שריכוז החמצן בו גבוה יותר מאשר בהנשמה מפה לפה, המחדירה אוויר בריכוז נמוך יותר של חמצן. כמובן, אי אפשר לאורך זמן להנשים אדם אחד על ידי אדם שני והתעורר הצורך למצוא תחליף לפעולה שהיא כביכול מכנית.

הראשונים שהיו זקוקים למכשיר הנשמה היו ראשוני מקצוע ההרדמה. בעת ניתוח בטן למשל, החלו להשתמש בתרופה הגורמת לשיתוק כל שרירי הגוף והרפייתם וכך גם שרירי בית החזה, המאפשרים להגדיל ולהקטין את נפח בית החזה ולגרום לאוויר הצח לחדור לריאות ולספק את החמצן  ההכרחי לחיים. הרופא המרדים היה יושב על כיסא נמוך למראשות החולה ובעזרת מסיכה מיוחדת שחוברה למערכת פשוטה המורכבת מבלון גומי גמיש, לחיצה עליו היתה ממלאה אותו באוויר ולחיצה נוספת דוחסת את האוויר לריאות.

בעת מגיפת הפוליו ישבו 1,500 סטודנטים לרפואה והנשימו את מאות החולים שלקו בשיתוק ועבורם לא היה מקום ב"ריאות הברזל". קשה היה  לקנא בהם. כאמור, יעילות ואחידות ניתן היה להשיג על ידי יצירת מכונה שתחליף את האדם. מכשירי ההנשמה הראשונים היו מגושמים ולא ניתן היה להשתמש בהם בעת ניתוח. היו אלו ריאות הברזל, מעין גליל ענק לתוכו מוכנס החולה, ראשו מחוץ לגליל והגוף עצמו נתון לחילופי לחצים כך שחודר אוויר לריאה. אין תואר גרוע יותר למכונת הנשמה מאשר התואר "ברזל", משום שיש הכרח בגמישות מקסימלית בעת הפעלת מנשם.

ריאת ברזל. "אין תואר גרוע יותר למכונת הנשמה מאשר התואר "ברזל", משום שיש הכרח בגמישות מקסימלית בעת הפעלת מנשם"

היו נסיונות רבים לבנות מכונות הנשמה, אבל היה מכשיר אחד מיוחד במינו שאותו בנה בשנות ה-40 רופא מרדים בעל יוזמה ותושיה מדנמרק. הוא הצליח להרכיב מגרוטאות שמצא בחצר ביתו מכשיר הנשמה שחובר לפתח בקנה של חולה משותק.

הרופא הדני, ד"ר טרייר מורכ, היה לוחם אמיץ בשלטון הכיבוש הנאצי, הוא הסתיר לוחמים בבית החולים שלו וללוחמי מחתרת יהודים הוסיף עורלה במקום הנכון כדי שלא יזוהו על ידי המחפשים. הוא גם פיתח פתיון לכלבים ומהל בהם חומרי הרדמה שחסמו את יכולת ההרחה והאפשרות לזיהוי יהודים. אבל לא על כך הסיפור.

בשנת 1950, בעת מגיפת הפוליו, הוא שם לב שאחד הרופאים שלו מתקשה בנשימה ובתוך זמן קצר הוא היה זקוק להנשמה. מורכ הרכיב בביתו מערכת הנשמה שנבנתה מצינורות גינה, ממטרות ושאר גרוטאות והחל להנשים את הרופא הפגוע, ד" אלון וויני, אשר החלים, אם כי נשאר משותק בגפיו, אך הצליח במקצוע ההרדמה והפך לאחד החוקרים והמפתחים החשובים של ההרדמה האזורית.

עם פרוץ מלחמת המפרץ וסכנת הפגיעה בגזים, הופיעו מפתחים שהראו לרופאי טיפול נמרץ אפשרות להנשים עשרה חולים באותו מכשיר - "רב מנשים" קראו לו. כבר בהדגמה הנסיונית הראשונה החל המנוע לפלוט עשן

הטכנולוגיה והבנה מעמיקה של השינויים הפיזיולוגיים החלים באדם מונשם הביאו לתחכום של מכשירים והיות שהיה צורך להפעלת המנשמים הללו באספקת חשמל, חמצן ואוויר דחוס, הוקמו יחידות מיוחדות, שנקראו יחידות לטיפול נמרץ, בהן ריכז בית החולים את הצוות המיומן להפעלת ההנשמה המלאכותית וכן את התמיכה והגיבוי הלוגיסטיים. הצוותים הללו למדו גם את מלאכת ה"גמילה", דהיינו כיצד לזהות את הרגע שבו המונשם כבר יכול לנשום "עצמונית", למדו את חסרונות המכשיר ואת הדרך להתגבר על תקלות.

ליד כל מכשיר הנשמה מתוחכם מחזיקים גם את בלון ההנשמה, שאינו דורש להפעלתו חשמל אלא רק את ידי האחות או האח, המיומנים בהנשמה בעזרת בלון ההנשמה הידני ומנשימים בדיוק כפי שעשו הסטודנטים שישבו 24 שעות ליד נפגעי מגיפת הפוליו.

ללא צוותים שעברו הכשרה מתאימה, מכשיר הנשמה, מתקדם ככל שיהיה, אינו רק חסר תועלת אלא אף מסוכן, אבל צוות מקצועי אי אפשר לייבא מסין אלא להכשיר בתהליך ארוך

עם תחילתה של המגיפה הנוכחית, הדרג המחליט חשב לתומו כי הפתרון למצב קטסטרופלי יהא הגדלת מלאי המנשמים, כך שניתן יהא להנשים כל מי שרק יזדקק לכך. נרכשו כמויות אדירות של מכונות, ממציאים קפצו על ההזדמנות והראו לנו הרופאים מכשירים פשוטים, מאוד פשוטים, שיסברו את האוזן.

בעבר, עם פרוץ מלחמת המפרץ וסכנת הפגיעה בשל הרעלת גזים, הופיעו מפתחים שהראו לרופאי טיפול נמרץ אפשרות להנשים עשרה חולים באותו מכשיר - "רב מנשים" קראו לו. כבר בהדגמה הנסיונית הראשונה החל המנוע לפלוט עשן וכל הבלונים שהיו צריכים להתנפח קרסו בבת אחת. היתה גם הצעה כי ילמדו גדנ"עים להנשים – גם הצעה זו נפלה במהירות.

וזאת לדעת: מנשם מתחלק למספר חלקים: הצוות - המפעיל והמשגיח, האחות והרופא, טכנאי הנשמה, מומחי חיטוי וניקוי; המכשיר עצמו והסביבה הטכנולוגית: נקודות חיבור לחמצן, עשרות שקעי חשמל, תאורה מתאימה וזו רק ההתחלה. לכן, המנשם לכשעצמו, ללא הסביבה המתאימה, אינו רק חסר תועלת אלא אף מסוכן. אבל, צוותים אי אפשר לרכוש בבית חרושת או להביא מסין. צוותים רפואיים יש להכשיר וזהו תהליך ארוך - תהליך ארוך שעדיין לא החל.

פרופ' יואל דונחין, רופא "הדסה עין כרם" בעבר, כיום גימלאי ומתנדב בבית חולים

(המאמר פורסם לראשונה ב"הארץ")

נושאים קשורים:  דעות,  פרופ' יואל דונחין,  חדשות,  החייאה,  מנשמים,  מגיפת פוליו,  קורונה,  19-COVID
תגובות
אנונימי/ת
29.03.2021, 23:41

אני מתפלא על פרופ' דונחין ששגה בפרט כה מהותי.
יש להעמיד דברים על דיוקם היות ומדובר על אחד מאבני הבניין של התרבות של הדור אשר אני משתייך אליו.

בסרט הנסיכה הקסומה ניפוח הריאות לא מחייה את ה"מת" וגם לא נעשה כדי להחיות אותו. הקוסם ("מקס בעל הנס") ממלא את ראותיו של ווסטלי על מנת שיאמר לו מהי הסיבה שעליו לחיות. כזכור, ווסטלי אומר "אהבת אמת", מה שלא משכנע כלל את הקוסם.

בכל מקרה, אציין כי ווסטלי לא היה מת לגמרי אלא רק "mostly dead". וכי מה שהשיב אותו לחיים לא היה ניפוח הריאות כלל אלא גלולת הקסם שרקח עבורו מקס בעל הנס.

אבקש להבא להקפיד מאד על דיוקים בהבאת רפרנסים לנושא כ"כ חשוב.

כרגיל תענוג לקרא את דעותיו של פרופ' דונחין. הפעם פרופ' דונחין מנסה להעביר מסר שלא הובלט מספיק - הטיפול בקורונה דורש צוותים, רופאים אחיות וצוות נלווה ושום פתרונות אחרים אינם ראויים. וטוב יהיה אם משרד הבריאות יסיק מסקנות ויתחיל כבר עכשיו את הכשרת הצוותים הנדרשים. כול ניסיון אחר מקרב אותנו אל התהום. אז יש בישראל אלפי מכשירי הנשמה אבל מי יפעיל אותם?

אנונימי/ת
02.04.2021, 10:50

כרגיל- כתוב היטב, מעניין ומחכים. חג שמח