על אף שישנה עלייה בטיפולים אימונומודולטוריים סיסטמיים במקרים של דלקת עור אטופית חמורה, כיום חסר מידע לגבי בטיחותם. מטרת החוקרים הייתה להשוות את הסיכון לזיהומים חיידקיים חמורים וזיהומים אופורטוניסטיים, בקרב מטופלים עם דלקת עור אטופית חמורה המשתמשים בטיפולים אימונומודולטוריים סיסטמיים בשגרת הטיפול.
עוד בעניין דומה
מחקר זה היה מחקר מבוסס אוכלוסייה אשר השתמש במידע מנתוני תביעות. תוך סריקת המאגר, זיהו החוקרים מבוגרים עם דלקת עור אטופית אשר טופלו עם תרופות במתן סיסטמי. באמצעות שימוש בקודים אבחנתיים של ה-ICD, העריכו החוקרים את היארעות הזיהומים החיידקיים החמורים, וכן את הזיהומים האופורטוניסטיים, אשר הובילו לאשפוז. לאחר זיווג לפי ציון הנטייה ביחס של 1:1, חישבו החוקרים את הסיכון היחסי של הטיפול.
במסגרת המחקר נמצאו 232,611 מטופלים עם דלקת עור אטופית אשר עמדו בקריטריוני ההיכללות במחקר.
תוצאות המחקר הדגימו כי היארעות הזיהומים החיידקיים החמורים בקרב מטופלים עם טיפולים סיסטמיים לא ביולוגיים עמדה על 7.53 (רב"ס 95% - 7.18-7.89) מקרים ל-1,000 מטופלים. בקרב מטופלים עם פוטותרפיה עמד שיעור ההיארעות על 7.38 (רב"ס 95% - 5.68-9.57) ל-1,000 מטופלים, ובקרב מטופלים עם דופילומאב עמד השיעור על 2.6 (רב"ס 95% - 0.45-14.3) ל-1,000 מטופלים. לאחר הזיווג, נמצא לציקלוספורין הייתה ירידה מובהקת בסיכון במשך 6 חודשים (סיכון יחסי 0.87) בהשוואה למתוטרקסאט. לעומת זאת, עם מתוטרקסאט כטיפול הייחוס, הסיכון במשך 6 חודשים היה מוגבר בטיפול עם פרדניזון (סיכון יחסי 1.78), אזתיופרין (סיכון יחסי 1.89) ומיקופנילאט (סיכון יחסי 3.31). בנוסף, במספר מצומצם של מטופלים עם דופילומאב לא הודגם סיכון שונה באופן מובהק (סיכון יחסי 0.33; רב"ס 95% - 0.03-3.20).
במסגרת המחקר מבוסס האוכלוסייה שהשווה תוצאי בטיחות בשימוש בטיפולים אימונומודולטוריים סיסטמיים בקרב מטופלים עם דלקת עור אטופית, נמצא כי לציקלוספורין ומתוטרקסאט היה הסיכון הנמוך ביותר במשך 6 חודשים לפתח זיהומים חמורים. עבור טיפולים עם פרדניזון, אזתיופרין ומיקופנילאט נמצא סיכון מוגבר במשך 6 חודשים לעומת מתוטרקסאט.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
