על אף שיש כ-4,400 מקרים שנתיים בארצות הברית, עדיין קשה לאבחן קרצינומת תאי בסיס בשלב מתקדם. מטרת החוקרים במחקר זה הייתה לפתח שיטה לסיווג שלבי גידולים של קרצינומת תאי בסיס, אשר תסייע בניבוי של מחלה גרורתית או מוות. כמו כן, ביקשו החוקרים להשוות את הצלחת השיטה למהדורה השמינית של ה-American joint committee on Cancerי(AJCC8).
עוד בעניין דומה
שיטת סיווג שלבי הגידול של Brigham and Women’s Hospital (BWH) פותחה על סמך מחקר מקרה ביקורת מקונן שכלל 488 מקרים של קרצינומת תאי בסיס ראשונית. במסגרת המחקר גידולים סווגו לשלבים על פי השיטה של BWH ועל פי שיטת הסיווג של ה-AJCC8. לאחר מכן, השוו החוקרים את הניבוי לגרורות ו/או מוות בין שתי השיטות.
תוצאות המחקר הראו כי הן השיטה של BWH והן השיטה של ה-AJCC8 צדקו בכל מקרי המוות והמחלות הגרורתיות (שלב T2 לפי BWH; שלבים T3/T4 לפי AJCC8). עוד מצאו החוקרים כי ב-T2 לפי שיטת ה-BWH נכללו 54% פחות מהמקרים בהם הגידול היה ≥2 ס"מ לעומת T3/T4 לפי שיטת ה-AJCC8. שיטת הסיווג של BWH הדגימה סגוליות גבוהה יותר (0.92 בהשוואה ל-0.80; p<0.001), וערך מנבא חיובי גבוה יותר (24% לעומת 11%; p<0.001) בזיהוי מקרים של מוות או מחלה גרורתית. כמו כן, ערך הסטטיסטי C היה גבוה יותר לפי שיטת הסיווג של BWH (p<0.001). בבחינת ההיארעות המצטברת של מוות או מחלה גרורתית ל-10 שנים, הדגימו תוצאות המחקר 37% היארעות על פני תקופה זו (רב"ס 95% - 21-60%).
במחקר זה, הראו החוקרים שהן שיטת ה-BWH והן שיטת ה-AJCC8 ידעו לזהות את כל המחלות הגרורתיות בשלבים מתקדמים של קרצינומת תאי בסיס. עם זאת, לפי שיטת הסיווג של BWH ניתן לעשות זאת במחצית מכמות המקרים, ובכך למזער ככל הניתן סיווג לשלב מתקדם מזה הקיים בפועל (upstaging). מחקר זה הדגים כי הסיכון לגרורות או מוות, על פי שלב T2 של ה-BWH, מצדיק המשך מעקב והכללה בניסויים קליניים של טיפול אדג'ובנטי.
מקור: