מגזין

התדרים של ברגר

מטלפתיה ועד מכשיר ה-EEG - הפסיכיאטר הגרמני הנס ברגר המציא את המכשיר שמודד פעילות מוחית חשמלית רק כדי לגלות כיצד המוח משדר מחשבות לאחרים

ד"ר הנס ברגר

בדיקת אלקטרואנצפלוגרם (EEG - אא"ג) היא בדיקה שבה מודדים את הפעילות החשמלית במוח על ידי חיבור אלקטרודות לקרקפת הנבדק באופן בלתי פולשני. הדפוסים המתקבלים נקראים גלי מוח והם משקפים מאפיינים של פעילות רשתות תאי העצב במוח. הפסיכיאטר הגרמני הנס ברגר המציא את המכונה ונתן לה את שמה כחלק מהמחקר שלו על טלפתיה.

בשנת 1893, כשהיה בן 19, נפל ברגר מסוסו במהלך אימון תמרונים במסגרת שירותו בצבא הגרמני וכמעט נרמס. באותו יום, אחותו, הרחק משם, חשה תחושה רעה לגבי הנס. היא ביקשה מאביה לשלוח אליו מברק כדי לשאול אם הוא בסדר. בעיני ברגר הצעיר, העיתוי לא היה מקרי אלא מקרה של "טלפתיה ספונטנית". הוא כתב: "הייתי בסכנת מוות, וכשחשבתי על מותי הוודאי, שידרתי את מחשבותיי, ואילו אחותי, שהיתה קרובה אלי מאוד, קלטה אותן".

ד"ר הנס ברגר. עבד קשה כדי להוכיח כיצד הטלפתיה עובדת ומדד פעילות מוחית

ברגר, שנרשם ללימודי מתמטיקה במטרה להיות אסטרונום, החליט אחרי המקרה ללמוד רפואה על מנת לחקור את הפיזיולוגיה של "אנרגיית הטלפתיה" ואת האופן שבו מחשבות נעות בין אנשים. ברגר האמין שהיכולת הטלפתית של האדם מתבטאת בשחרור של אנרגיה מטבולית בצורה של חום ממוקד וגלים אלקטרומגנטיים ורצה להוכיח זאת. הוא המציא את מכשיר האא"ג, אשר תרם תרומה מרכזית לרפואה ולמדע המודרני. המכונה של ברגר, שנעשה בה שימוש מוצלח ראשון בשנת 1924, הניבה קריאה של צפצופים שייצגו את החשמל שנוצר מתאי עצב מופעלים במוח.

במאה השנים שחלפו מאז, ה-EEG הפך לכלי קליני הכרחי. הוא יכול לזהות התקפים, לעקוב אחרי השינה  ואפילו לסייע בקביעת מוות מוחי. הוא גם הניב תובנות מהותיות לגבי אופן הפעולה של המוח וחשף פרטים על פעילות המוח בזמן מנוחה, פתרון תרגילים במתמטיקה, או אחרי נטילת סמי הזיה.

בסוף המאה ה-19, כשברגר היה צעיר, טלפתיה ותקשורת פאראנורמלית נחשבו לעניין רציני וחברות מדעיות ויוזמות מחקר רציניות הוקדשו לחקר קריאת מחשבות. לדוגמה, הרופא והסופר הבריטי ארתור קונאן דויל, שכתב את ספרי שרלוק הולמס, האמין בטלפתיה והשתתף בסיאנסים.

היתה זו תקופה של גילויים מדעיים רבים, כולל טכנולוגיית גלי רדיו, ואנשים חשבו שהגיוני שמחשבות יכולות לנדוד על פני מרחקים כמו מברקי טלגרף. ברגר עבד קשה כדי להוכיח כיצד הטלפתיה עובדת ומדד פעילות מוחית. הוא בחן את זרימת הדם ואת טמפרטורת המוח ולאחר מכן פנה לבדוק את התפוקה החשמלית של המוח.

בשנת 1875, רופא בריטי בשם ריצ'רד קייטון גילה לראשונה את התכונות החשמליות במוח. במהלך המחקר, קייטון השתמש במכשיר בשם גלוונומטר שמודד זרם חשמלי וגילה שבעלי חיים רבים משדרים פוטנציאל חשמלי בר מדידה ממוחם. לאחר מכן, בשנת 1912, חוקר אוקראיני בשם וולודימיר פרבדיץ'-נמינסקי תיאר לראשונה את גלי המוח של כלב ואף תיאר את הפעילות החשמלית של כלב בעת פרכוס.

בשנת 1924, ברגר חקר את מוחו של אדם עם פציעה בגולגולת. הוא השתמש במגבר מנורות ואקום כדי להגביר את האותות החשמליים ממוחו של הפצוע והצליח לקבל תרשים של גלי המוח שלו. בהתחלה השתמש בחוטי כסף שהחדיר מתחת לקרקפת של החולה, אחת מקדימה ושנייה מאחור. בהמשך השתמש באלקטרודות עם נייר כסף שהוצמדו לקרקפת באמצעות תחבושת מגומי. הוא הצליח לתעד מתח חשמל בסדר גודל של אחד חלקי עשרת אלפים וולט. ברגר פרסם את תוצאות הבדיקות רק כעבור חמש שנים בסדרה בת 14 מאמרים.

מדען בריטי בולט יותר, חתן פרס נובל אדגר אדריאן מאוניברסיטת קיימברידג', היה ספקן מאוד לגבי ממצאיו של ברגר וחזר על הניסויים. אדריאן אישר את התוצאות והחל לפרסם את שיטתו של ברגר. בשנת 1938 התגלית שלו זכתה להכרה בינלאומית ונעשה בה שימוש מעשי לאבחון בארה"ב, באנגליה ובצרפת. בשנת 1941, אדריאן המליץ לוועדת פרס נובל להעניק את הפרס בפיזיולוגיה או ברפואה לברגר, אך לא הוענקו פרסים באותה שנה (בין 1940-1945, כאשר נורבגיה היתה תחת כיבוש גרמני, לא הוענקו פרסי נובל).

לפני מלחמת העולם השנייה, ברגר הודח מתפקידו המחקרי באוניברסיטת ג'נה. הוא אמנם לא היה חבר במפלגה הנאצית, אך ישנן עדויות שהיה חבר ב"בבית המשפט לענייני בריאות ותורשה", שקבע האם לעקר בכפייה אנשים, בעיקר חולים פסיכיאטרים. בשנות המלחמה נאלץ לעבוד בעבודה לא חוקית בבית אבות. הוא חלה בדיכאון והתאבד בשנת 1941.

לקראת סוף חייו, ברגר כתב שגלי המוח שגילה לא יכולים להסביר את הטלפתיה כיוון שלא יכלו להגיע הרחק ולהיקלט על ידי אחותו, אבל המחקר שלו בהחלט היכה גלים. הוא תיאר את גלי האלפא (שנקראים גם גלי ברגר) והבטא שמאפיינים בדיקות EEG כיום. כמו כן, הוא גילה את היעדרות גלי האלפא בזמן פקיחת העיניים לאחר מצמוץ ושוני בפעילות החשמלית המוחית בעת שינה ובעת מחלה כמו אפילפסיה. המחקר של ברגר התבסס על תכנון מדויק והכיל קבוצות ביקורת רבות. בעבודותיו הניח ברגר את תשתית למחקרים עתידיים רבים בנושא ה-EEG ושימושיו.

נושאים קשורים:  הנס ברגר,  EEG,  טלפתיה,  חקר המוח,  מגזין,  חדשות
תגובות