בחודשים האחרונים נחשפו עוד ועוד מקרי פגיעה מינית כלפי עובדות ועובדי מערכת הבריאות בידי קולגות וממונים. ד"ר ליאור שחר, שעמדה בראשות הוועדה לגיבוש נוהל בנושא, הביעה את תסכולה וחוסר האמון שלה בנכונותה של המערכת לתקן. משרד הבריאות הגיב בהוצאת נוהל בניסיון להתמודד עם התופעה, אך חטף ביקורות רבות על סעיפיו המעורפלים וכוחו המוגבל. השבוע (ג') אף נערך דיון בנושא בוועדת הבריאות של הכנסת בראשות ח"כ עידית סילמן, שהביעה תמיכה בזעקת הרופאות ומחויבות להגנתן.
קידום שינוי חברתי מתנהל בשתי תנועות מקבילות. מצד אחד, הוא קורה מלמעלה למטה, בשכנוע קובעי המדיניות ובעלי הכוח, ההשפעה והידע להירתם לשינוי ולהוביל אותו. ב"קרן בריאה" נפגשנו עם בכירים במשרד הבריאות כדי לשקף למערכת את השטח הבוער ואת דחיפות הטיפול בלקונות הקיימות, הצפנו את קולותיהן של הרופאות והסברנו איך הוא מחובר למאבק המקביל של המטופלות, בזירות הכנסת ובתקשורת, ואף ליווינו מקרים ספציפיים של רופאות שנפגעו. עשינו את זה בשיתוף פעולה הדוק עם ארגון הרופאות החשוב MedToo שמחולל מהפכה בשטח.
עם זאת, במציאות שבה השינוי המערכתי הוא כה איטי ומסורבל, מחלחלת ההבנה כי כל זה לא מספיק, ושיש צורך לעבוד גם על התנועה ההפוכה, מלמטה למעלה.
בבתי חולים רבים מתחוללות מהפכות ביחס לחוויית המטופל, להתחדשות ולמתן מענים רב-דיסציפלינריים. אך איכשהו, מהפכת MeToo דילגה על הזירה הזו, וההתנהלות בחלקם מזכירה זמנים עתיקים
אחת השאלות שעולות כעת היא מדוע רק עכשיו התפוצצה סוגיית הפגיעות המיניות בעובדות מערכת הבריאות בעוצמה כזו? העדויות שהגיעו, חלקן עדכני ואחרות בנות עשרות שנים, הן חמורות מאוד מבחינת עוצמתן והיקפן. איך יכול להיות שבמקומות העבודה במערכת הבריאות נשים חשופות כל כך לפגיעה, למרות החקיקה בנושא וקידום ממונות על פגיעות מיניות? איך מתאפשר קשר של שתיקה שבו רבים כל כך יודעים על נגע עמוק כל כך אך ממלאים פיהם מים?
בתי חולים הם מרחבים שלעתים נדמים כמנותקי זמן והקשר, עם כללים משל עצמם, בעיקר כאלה שאינם מדוברים. בבתי חולים רבים מתחוללות מהפכות ביחס לחוויית המטופל, להתחדשות ולמתן מענים רב-דיסציפלינריים. אך איכשהו, מהפכת MeToo דילגה על הזירה הזו, וההתנהלות בחלקם מזכירה זמנים עתיקים.
במאמרה "זירות של בושה, פחד וזעם: היסטוריה, משפט ואונס בתקופת המנדט", ציינה פרופ' אורנה אליגון דר את שלושה הרגשות המרכזיים שאפיינו את יחסו של היישוב היהודי כלפי פגיעות מיניות בתקופת המנדט: בושה, פחד וזעם. דפוסי הבושה שהיא ציינה מזכירים בדיוק את החוויה של הרופאות שחוו תקיפה בימינו: האשמה עצמית ובושה מפני חברי הקהילה, סנקציות לא פורמליות ששימרו בושה זו והבושה מפני הוצאת הכביסה המלוכלכת החוצה.
עובדות בריאות רבות שנפגעו סיפרו כיצד חוו הפניית עורף על ידי הקולגות, גם מצד אלו שידעו על הפגיעה. הן גם תיארו את הטענות המצליפות שהן "מגזימות" או "מוציאות דברים מפרופורציות", שלעתים הפנימו וייסרו את עצמן שלא בצדק. הסנקציות החריפות והלא פורמליות שריחפו מעליהן ואיימו לחסל את עתידן המקצועי, והלחץ מפני תיוג כמי שהכתימה את שמו של הרופא ה"פופולרי", הספיקו כדי לגרום להן לשתוק.
הגיע הזמן להכיר בכך שבבתי חולים רבים עדיין יש גורמים שמשמרים דפוסי תרבות מתקופת המנדט ומגלים סלחנות כלפי התנהלות שלא תואמת את רוח הזמנים, ולא מאפשרת לנשים מרחב בטוח בעבודה. גורמים אלה מאפשרים במקרה הקל את החפצתן של הנשים ובמקרה הקשה גם לפגוע בגופן.
כל עוד תימשך העלמת העין הקולגיאלית, ההתנהגויות האלו לא ייפסקו והעובדות ימשיכו להיות מופקרות בזירה. שינוי ממשי יתרחש כאשר הבושה תעבור צד, וזה לא יקרה רק בזכות עוד נוהל מגומגם של משרד הבריאות
כשפרסמתי שאני מלווה רופאה שנאנסה על ידי רופא אחר וקראתי לנפגעות נוספות לצור איתי קשר, סיפרו לי שההודעה עברה כאש בשדה קוצים בקבוצות של רופאים וש"כולם ידעו במי מדובר". אם כולם ידעו, אז איך אף אחד לא הרים קול עד כה? תרבות ההשתקה הזו חייבת להיפסק, כיוון שהיא מייצרת סביבה נוחה להטרדות ולפגיעות מיניות.
הפתרון יגיע רק כאשר הרוח החדשה תשרה גם בקרב הצוותים בבתי החולים, כאשר הקולגות יאזרו אומץ ולמרות הסיכון יזעקו את זעקת הנפגעות ויגבו אותן באופן עקבי ונחוש. כל עוד תימשך העלמת העין הקולגיאלית, ההתנהגויות האלו לא ייפסקו והעובדות ימשיכו להיות מופקרות בזירה. שינוי ממשי יתרחש כאשר הבושה תעבור צד, וזה לא יקרה רק בזכות עוד נוהל מגומגם של משרד הבריאות.
בארה"ב מתקיימות הכשרות בדיוק בסוגיה הזו לקולגות הצופים מהצד, מתוך הבנה שלא תמיד הם יודעים איך לפעול למען הנפגעות או שיש תמיכה מוסדית לכך. אם הם יבינו שהמוסד הרפואי מצפה מהם להשמיע קול ובאיזה אופן, יש יותר סיכוי שהם יעזו לעשות זאת. ראוי שגם בארץ יתקיימו הכשרות כאלו, אם באמת רוצים לקדם שינוי תרבותי עמוק.
למרות הכל, יש כמה נקודות אור במצב המטריד הזה. על אף הווליום הנמוך והאיטיות המוגזמת, משרד הבריאות כן מחויב לנושא ומקדם צעדים שונים. בנוסף, עשרות רופאים גברים, חלקם בכירים מאוד, נעמדו לצד הרופאות וקראו למלחמת חורמה ברופאים המטרידים ולניקוי המערכת. גם הימצאותן של יותר ויותר נשים בתפקידי ניהול בתי חולים תסייע לשנות את התרבות הארגונית לאורך זמן, לפחות בחלק מהמקרים. ככל שהקולות האלה יתעצמו, כך הלחץ החברתי נגד תרבות ההשתקה יטה את המטוטלת לכיוון הנכון.
הכותבת היא סמנכ"לית קרן בריאה המקדמת זכויות נשים במערכת הבריאות וחברת הועד המנהל של עמותת 121 - מנוע לשינוי חברתי
(המאמר פורסם לראשונה ב"הארץ")